חולין, פרק א, משנה ד. עד כאן עסק הפרק בשחיטה, המעשה שמכשיר את הבהמה לאכילה. משנה זו מעמידה את השחיטה זו לעומת זו עם מעשה אחר לגמרי: המליקה, הדרך שבה היה העוף שהובא לקרבן נהרג בבית המקדש. לכאורה שני המעשים דומים, אך המשנה מראה שהם הפוכים זה מזה כמעט בכל פרט של המקום בצוואר שבו הם נעשים.
מהי מליקה?
המליקה נעשתה בידי הכוהן בציפורן אגודל יד ימינו. הוא היה לוחץ את הציפורן בעורף העוף, חותך את מפרקת הצוואר וממשיך אל תוך הצוואר עצמו. בעוף שהובא לעולה היה חותך את שני הסימנים, הקנה והוושט. בעוף שהובא לחטאת נחתך אחד מן הסימנים בלבד.
נקודה עקרונית: השחיטה אינה מועילה כלל לקרבנות העוף הללו. רק המליקה מכשירה אותם למזבח. הרי לנו שני מעשים, שכל אחד מהם כשר בתחומו שלו בלבד, והמשנה משווה ביניהם פרט אחר פרט.
ארבעת המקרים
"השוחט מן הצדדין, שחיטתו כשרה". אם העביר את הסכין בצידי צווארה של הבהמה ולא ישר מלפנים, השחיטה עומדת בתוקפה. העיקר הוא שהסימנים הנדרשים נחתכו, ואין נפקא מינה באיזו נקודה בהיקף הצוואר אירע הדבר. ואין זו קולא בדיעבד בלבד: אדם רשאי לבחור מתחילה לשחוט שם.
"המולק מן הצדדין, מליקתו פסולה". אם מלק הכוהן מן הצדדים, העוף פסול. המליקה מוגבלת למקום אחד בלבד, העורף, ולא לשום מקום אחר. התורה אומרת "ממול ערפו", כנגד העורף, החלק האחורי של הצוואר, ורק ציפורן הנלחצת באותו מקום מקיימת את המצווה.
"השוחט מן העורף, שחיטתו פסולה". כאן יש לפרש את הטעם. כשהסכין באה מאחור, היא פוגעת במפרקת השדרה עוד לפני שהיא מגיעה אל הסימנים. בהמה שנשברה מפרקתה היא טרפה, בהמה שנוצר בה פגם שסופו להמיתה. בהמה כזו אסורה באכילה גם אם נשחטה אחר כך בשלמות. במקרה שלנו, ברגע שהקנה והוושט נחתכים לבסוף, כבר נעשתה הבהמה טרפה בשל שבירת המפרקת שמאחוריהם. השחיטה מגיעה מאוחר מכדי להועיל, והבשר אינו כשר.
"המולק מן העורף, מליקתו כשרה". המולק מן העורף, מליקתו כשרה, ולא רק כשרה: זו בדיוק הדרך שבה צריכה המליקה להיעשות.
"השוחט מן הצואר, שחיטתו כשרה". השוחט מן הצוואר, כלומר באזור הקדמי שבו הסימנים מונחים סמוך לעור, שחיטתו כשרה, ואף זהו המקום שבו נעשית השחיטה כדרכה.
"המולק מן הצואר, מליקתו פסולה". המולק מן הצוואר, מליקתו פסולה, שכן המליקה שייכת לעורף בלבד.
סיכומה של המשנה
"שכל העורף כשר למליקה": כל נקודה שבעורף כשרה להיות מקום מליקה. "וכל הצואר כשר לשחיטה": כל האזור הקדמי, ובכללו הצדדים, כשר להיות מקום שחיטה.
"נמצא כשר בשחיטה" (יוצא שכל הכשר לשחיטה) "פסול במליקה" (פסול למליקה), "כשר במליקה" (וכל הכשר למליקה) "פסול בשחיטה" (פסול לשחיטה).
התוצאה היא היפוך מדויק. האזור הכשר לשחיטה, קדמת הצוואר יחד עם צדדיו, פסול למליקה. האזור הכשר למליקה, העורף, פסול לשחיטה. לכל מעשה מקומו שלו, וכל מקום פוסל לחלוטין את המעשה האחר.