חולין, פרק ג, משנה ג. המשניות שבפתח הפרק מנו שמונה עשר מקרים שבהם הבהמה נעשית טרפה, כלומר בעל חיים שנפגע עד כדי כך שאינו יכול להוסיף ולחיות, ולפיכך אין השחיטה מכשירה אותו לאכילה. עכשיו עוברת המשנה לעופות. מבנה גופו של העוף שונה ממבנה הבהמה, ולכן רשימת הפגיעות הממיתות שלו היא רשימה בפני עצמה. משנתנו נפתחת במילים "ואלו טרפות בעוף": ואלו הן הפגיעות שעושות את העוף טרפה.
הצוואר: הוושט והקנה
"נקבת הוושט": עוף שצינור המזון שלו ניקב. כל נקב בוושט הוא נקב ממית.
"פסוקת הגרגרת": הקנה שנחתך לרוחבו, ודווקא כשהחיתוך עבר את מחצית רוחבו. בנקודה זו דין העוף שווה בדיוק לדין הבהמה. ואפשר היה לחשוב אחרת. שחיטה כשרה בעוף די לה בחיתוך סימן אחד בלבד, קנה או וושט, כפי שקבעו המשניות הקודמות, ומכאן היה מקום לומר שהקנה של העוף הוא האיבר החלש שבו, ושאף נקב קטן בו ימית אותו. קא משמע לן, בא ללמדנו: המשנה שוללת סברה זו. כל חיתוך שאינו לרוחב ואינו עובר את מחצית הרוחב, העוף כשר.
נשיכת החולדה בראש
"הכתה חולדה על ראשה": חולדה הכתה את העוף בראשו. המשנה מוסיפה תנאי, "מקום שעושה אותה טרפה", כלומר במקום שנשיכה כזו פוסלת, והיינו בעצם הגולגולת. החשש הוא שמא שיני החולדה חדרו דרך העצם ונקבו את הקרום העוטף את המוח.
מכיוון שהפגיעה נסתרת מן העין, בודקים את העוף לאחר השחיטה. מכניסים אצבע לתוך פיו ודוחקים כלפי מעלה בחיך. אם יוצא מוח מן השבר שבגולגולת, אנו מניחים שקרום המוח ניקב, והעוף טרפה. גם כאן יש חידוש. אפשר היה לחשוב שבעוף די בשבירת הגולגולת לבדה כדי לפסלו. המשנה מלמדת שכל זמן שקרום המוח שלם ואין המוח יוצא, אין העוף טרפה.
הקורקבן והמעיים
"ניקב הקורקבן": נקב בקורקבן. הקורקבן הוא הכיס העוטף את השריר הטוחן את מזון העוף בטרם יעבור אל המעיים. הפסול כאן מצריך ניקוב של שתי השכבות, השריר יחד עם הכיס שסביבו, וצריך ששני הנקבים יהיו זה כנגד זה. אם אין הנקבים מכוונים זה כנגד זה, או שניקב השריר בלבד, העוף נשאר מותר.
"ניקבו הדקין": נקבים במעיים הדקים. כל הפגיעות שנמנו עד כאן עושות את העוף טרפה.
עוף שנפל לאש
"נפלה לאור ונחמרו בני מעיה": העוף נפל לאש והאיברים הפנימיים שלו נצלו, שכן החום עבר דרך העור ופגע במה שמתחתיו. "אם ירוקין, פסולין": האיברים הללו אדומים מטבעם, ולכן משהפכו לירוקים, שינוי הצבע מוכיח שהרקמה נתקלקלה ובמשך הזמן תימוק ותינקב. העוף טרפה מיד. "אם אדומים, כשרים": אם נשארו באדמומיתם הטבעית ואין נראה בהם קלקול, העוף כשר.
ריצוץ וחבטה
שלושת המקרים האחרונים שבמשנה עוסקים בעוף שספג חבטה חזקה, בדומה לבהמה שנפלה מן הגג במשנה הראשונה של הפרק. "דרסה": מישהו דרך על העוף. "וטרפה בכותל": חבטו אותו בכותל. "או שריצצתה בהמה": או שבהמה ריצצה אותו. "ומפרכסת": והעוף מתנועע ומתנפנף, מצליח לזוז ממקומו אך אינו הולך כדרכו. במצב כזה יש לחוש שהחבטה גרמה נזק ממית באיבר פנימי, ואפשר שהעוף טרפה.
"ושהתה מעת לעת, ושחטה, כשרה": אך אם העוף המשיך לחיות מעת לעת, כלומר עשרים וארבע שעות שלמות, ואחר כך נשחט, הוא כשר. עצם קיומו מלמד שלא נגרמה בו פגיעה ממיתה. וכל זה בתנאי שבודקים אחר כך את האיברים הפנימיים ומוצאים אותם שלמים, ואז אנו פוסקים שהעוף כשר.