חולין פרק ה משנה ב: אותו ואת בנו בקודשים, בפנים ובחוץ

חולין, פרק ה, משנה ב. הפרק כולו בנוי סביב איסור אותו ואת בנו, שחיטת בהמה ובנה ביום אחד. משנתנו ממשיכה את רשימת המקרים שנפתחה במשנה הקודמת, ומונה כעת מן החמישי ועד השנים עשר. בכל אחד מן המצבים הללו נשזר איסור אותו ואת בנו יחד עם שני עניינים נוספים: קודשים שנשחטו מחוץ לעזרה במקום בתוכה, וחולין שנשחטו בתוך העזרה, הבעיה הידועה בשם חולין בעזרה. אחת לאחת מבררת המשנה איזו בהמה נשארת ראויה, איזו נפסלת, ואיזה מן השוחטים חייב בעונש.

מקרה חמישי: חולין וקודשים, שניהם בחוץ

"חולין וקדשים בחוץ": הבהמה הראשונה הייתה חולין, השנייה קודשים, ושתי השחיטות נעשו מחוץ לעזרה. "הראשון כשר ופטור": הבהמה הראשונה מותרת באכילה, והשוחט אותה לא עבר כלום, שהרי מקומם של חולין הוא מחוץ לבית המקדש, ושם בדיוק שחט אותם. "והשני סופג את הארבעים ופסול": מי ששחט את השנייה לוקה ארבעים משום אותו ואת בנו, ואין ליהנות כלל מן הבהמה ששחט.

יש כאן דבר שראוי לשים אליו לב. הבהמה השנייה הייתה קודשים, והשחיטה נעשתה מחוץ לעזרה, ולכאורה זו עבירה עצמאית בפני עצמה. אלא שמכיוון שבהמה זו הייתה השנייה שבזוג, כבר הפקיע ממנה אותו ואת בנו כל אפשרות לקרבן. בהמה שממילא לא הייתה יכולה לעלות על גבי המזבח בהר הבית אינה מחייבת משום שחוטי חוץ, ולכן לא נותר אלא מלקות ארבעים משום אותו ואת בנו.

מקרה שישי: קודשים וחולין, שניהם בחוץ

"קדשים וחולין בחוץ": כאן הסדר הפוך. הראשונה הייתה בהמת קודשים, השנייה חולין, ושתיהן נשחטו מחוץ לעזרה. "הראשון חייב כרת ופסול": השוחט הראשון חייב כרת, שהרי שחט קרבן מחוץ למקומו, והבהמה פסולה ככל קרבן שנשחט בחוץ. "והשני כשר": הבהמה השנייה מותרת באכילה. אמנם בשחיטתה נעבר איסור אותו ואת בנו, אך איסור זה לעולם אינו אוסר בהנאה, וחולין שנשחטו מחוץ לבית המקדש נשחטו במקומם הראוי.

"ושתיהן סופגות את הארבעים": שני השוחטים לוקים ארבעים. הראשון משום ששחט קרבן במקום שאי אפשר להקריבו בו, והשני משום שעבר על אותו ואת בנו.

מקרה שביעי: חולין וקודשים, שניהם בפנים

"חולין וקדשים בפנים": הראשונה חולין, השנייה קודשים, ושתי השחיטות נעשו בתוך העזרה. "שניהם פסולין": אין ליהנות משתיהן כלל. הראשונה משום חולין בעזרה, בשר חולין שנשחט בתוך העזרה, שאסור בהנאה. השנייה איבדה את מעמדה בשל האיסור של אותו ואת בנו. "והשני סופג את הארבעים": המלקות נופלות על השוחט השני, משום אותו ואת בנו. השוחט הראשון אינו לוקה כלל, שהרי הכנסת חולין לעזרה ושחיטתם שם אינה עבירה שלוקים עליה.

מקרה שמיני: קודשים וחולין, שניהם בפנים

"קדשים וחולין בפנים": כאן נשחטה בהמת הקודשים תחילה והחולין אחריה, ושתיהן בתוך העזרה. "הראשון כשר ופטור": הקרבן כשר והשוחט פטור מכל עונש, שהרי לא עשה דבר שלא במקומו: הכניס קודשים לעזרה ושחט אותם שם. "והשני סופג את הארבעים ופסול": השוחט השני לוקה ארבעים משום אותו ואת בנו, ואין ליהנות מבהמתו כלל, כדין חולין בעזרה.

מקרה תשיעי: חולין, הראשון בחוץ והשני בפנים

"חולין בחוץ ובפנים": שתי הבהמות כאן חולין, הראשונה נשחטה מחוץ לעזרה והשנייה בתוכה. "הראשון כשר ופטור": בהמה זו מותרת באכילה ושוחטה לא עבר כלום, שכן חולין שנשחטו מחוץ לבית המקדש נשחטו במקומם. "והשני סופג את הארבעים ופסול": השוחט השני לוקה ארבעים משום אותו ואת בנו, ואין ליהנות מן הבהמה, כדין הרגיל בחולין שהוכנסו לעזרה.

מקרה עשירי: קודשים, הראשון בחוץ והשני בפנים

"קדשים בחוץ ובפנים": שתי בהמות קודשים, הראשונה נשחטה מחוץ לעזרה והשנייה בתוכה. "הראשון חייב כרת": השוחט הראשון חייב כרת על ששחט קרבן מחוץ למקומו, ואילו אותו ואת בנו אינו נוגע לו כלל, מפני שהוא הראשון שבזוג. "ושניהם פסולין": אין ליהנות משתי הבהמות. הראשונה משום שקודשים נשחטו מחוץ לעזרה, והשנייה משום שאף שמקומה היה כשר, בשחיטתה נעבר אותו ואת בנו ושוב אינה ראויה לקרבן. "ושניהם סופגין את הארבעים": שניהם לוקים, הראשון משום שחוטי חוץ והשני משום אותו ואת בנו.

מקרה אחד עשר: חולין, הראשון בפנים והשני בחוץ

"חולין בפנים ובחוץ": שתי הבהמות חולין, הראשונה נשחטה בתוך העזרה והשנייה מחוצה לה. "הראשון פסול ופטור": אין ליהנות מבהמה זו, שכן זהו דין חולין בעזרה, בשר חולין שנשחט בתוך העזרה, אך השוחט פטור ממלקות, שהרי אין לוקים על עבירה זו. "והשני סופג את הארבעים וכשר": השוחט השני לוקה ארבעים משום אותו ואת בנו, ואילו הבשר עצמו מותר באכילה. לא נדבק בו דבר מלבד אותו ואת בנו, שאינו אוסר בהנאה, ואלו חולין שנשחטו מחוץ לבית המקדש, בדיוק במקום שבו ראוי לשחוט חולין.

מקרה שנים עשר: קודשים, הראשון בפנים והשני בחוץ

"קדשים בפנים ובחוץ": שתי בהמות קודשים, הראשונה נשחטה בתוך העזרה והשנייה מחוצה לה. "הראשון כשר ופטור": הקרבן עומד בכשרותו ושוחטו אינו חייב בכלום, שהרי הכניסו קודשים לעזרה ושחטום שם, שחיטה שנעשתה כתיקנה. "והשני סופג את הארבעים": השוחט השני לוקה ארבעים על שעבר על אותו ואת בנו, ובהמתו שוב אינה יכולה לעלות על גבי המזבח, שהרי קודשים היו ונשחטו מחוץ לעזרה.

נקודה אחרונה משלימה את כל הרשימה. בדרך כלל, השוחט בהמת קודשים מחוץ לבית המקדש חייב גם מלקות וגם כרת. אלא שכאן, מכיוון שהראשונה שבזוג כבר נשחטה, נפסלה הבהמה השנייה מחמת אותו ואת בנו עוד לפני שנשחטה. ומכיוון שכבר לא הייתה ראויה להקרבה, אין בשחיטתה בחוץ חיוב כרת, ולא נותר לשוחט אלא מלקות ארבעים משום אותו ואת בנו בלבד.

המאמר המקורי

אות חולין ה:ב

חֻלִּין וְקָדָשִׁים בַּחוּץ, הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּפָסוּל. קָדָשִׁים וְחֻלִּין בַּחוּץ, הָרִאשׁוֹן חַיָּב כָּרֵת וּפָסוּל, וְהַשֵּׁנִי כָּשֵׁר, וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִין אֶת הָאַרְבָּעִים. חֻלִּין וְקָדָשִׁים בִּפְנִים, שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. קָדָשִׁים וְחֻלִּין בִּפְנִים, הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּפָסוּל. חֻלִּין בַּחוּץ וּבִפְנִים, הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּפָסוּל. קָדָשִׁים בַּחוּץ וּבִפְנִים, הָרִאשׁוֹן חַיָּב כָּרֵת, וּשְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים, וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִים אֶת הָאַרְבָּעִים. חֻלִּין בִּפְנִים וּבַחוּץ, הָרִאשׁוֹן פָּסוּל וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וְכָשֵׁר. קָדָשִׁים בִּפְנִים וּבַחוּץ, הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּפָסוּל: If the first animal was non-sacred and the second a sacrificial animal, and both were slaughtered outside the Temple courtyard, the first is fit for consumption and one who slaughters it is exempt from any punishment. But for slaughtering the second animal, one incurs the forty lashes for slaughtering an animal and its offspring on a single day, and the animal is unfit for sacrifice. If the first animal was a sacrificial animal and the second was non-sacred and both were slaughtered outside the Temple courtyard, for the first animal, one is liable to receive karet for slaughtering a sacrificial animal outside the courtyard, and the animal is unfit for sacrifice. And the second is fit for consumption; and for the slaughter of both of them one incurs forty lashes apiece: The first being a sacrificial animal slaughtered outside the courtyard and the second being the offspring of an animal slaughtered that day. If the first animal was non-sacred and the second was a sacrificial animal and both were slaughtered inside the Temple courtyard, both of them are unfit for sacrifice. And for slaughtering the second animal, one incurs the forty lashes. If the first animal was a sacrificial animal and the second was non-sacred and both were slaughtered inside the Temple courtyard, the first is fit for sacrifice and one who slaughters it is exempt from any punishment. And for slaughtering the second animal, one incurs the forty lashes, and the animal is unfit for sacrifice, as it is non-sacred. If both animals were non-sacred, and one slaughters them, the first outside the Temple courtyard and the second inside the Temple courtyard, the first is fit for consumption and one who slaughters it is exempt from any punishment. And for slaughtering the second animal, one incurs the forty lashes for slaughtering an animal and its offspring on a single day, and the animal is unfit for sacrifice as it is non-sacred. If both animals were sacrificial animals, and one slaughters them, the first outside the Temple courtyard and the second inside the Temple courtyard, for slaughtering the first animal one is liable to receive karet, and for slaughtering both of them one incurs forty lashes apiece. One set of lashes is given because the first was a sacrificial animal slaughtered outside the courtyard, and the second set of lashes is given because the second animal is the offspring of an animal slaughtered that day. And both of them are unfit for sacrifice. If both animals were non-sacred, and one slaughters them, the first inside the Temple courtyard and the second outside the Temple courtyard, the first is unfit for sacrifice, as it is non-sacred, and the one who slaughters it is exempt. And for the second, one incurs the forty lashes and the animal is fit for consumption. If both animals were sacrificial animals, and one slaughters them, the first inside the Temple courtyard and the second outside the Temple courtyard, the first is fit for sacrifice and one who slaughters it is exempt. And for the second animal, one incurs the forty lashes, and the animal is unfit for sacrifice because its requisite time has not yet arrived.

Inspired by R' Joseph Dana