חולין, פרק ג, משנה ב. המשנה הראשונה של הפרק מנתה את הפגיעות והמצבים שעושים את הבהמה טריפה: בהמה שניזוקה עד שאינה יכולה להוסיף ולחיות, ולפיכך אינה נאכלת אף אם נשחטה כהלכה. משנתנו היא צדה השני של אותה רשימה: היא מונה פגיעות שנראות חמורות, ולפעמים אף מבהילות, ובכל זאת הבהמה נשארת כשרה.
פותחת המשנה: "ואלו כשרות בבהמה", כלומר אלו המקרים שבהם הבהמה נשארת כשרה. היסוד המשותף לכל הרשימה הוא שאין באף אחת מן הפגיעות הללו סכנת חיים. הבהמה יכולה להמשיך ולחיות עמהן, ולפיכך אין היא נכנסת כלל לגדר טריפה.
ניקוב הקנה או סדק בו
"ניקבה הגרגרת או שנסדקה": דופן הקנה ניקבה, או שנסדקה לאורכה. כאן יש להיזהר ולהבחין בין זה לבין מה שלמדנו במשנה הקודמת. שם נפסק הקנה לרוחבו, וזה אכן פוסל את הבהמה. במקרה שלנו הקרע הולך לאורך הקנה, בכיוון היורד מן הפה כלפי הריאה, וסדק כזה אינו מסכן את חיי הבהמה.
עתה חוזרת המשנה לראשון משני המקרים, הניקוב, ושואלת על השיעור: "עד כמה תחסר", כמה מן הגרגרת מותר שיחסר? כלומר, מאיזו נקודה הנקב רחב מדי מכדי שתישאר הבהמה כשרה? רבן שמעון בן גמליאל נותן את השיעור: "עד כאיסר האיטלקי", כרוחבו של איסר איטלקי, מטבע קטן שרוחבו משמש קו גבול. כל זמן שהחסר אינו עולה על שיעור אותו מטבע, הבהמה כשרה; משעבר את השיעור, הרי זו טריפה.
המשך הרשימה
- "נפחתה הגולגולת ולא ניקב קרום של מוח": הגולגולת נשברה ונפערה, אך הקרום העוטף את המוח נשאר שלם.
- "ניקב הלב ולא לבית חללו": נעשה נקב בלב, אך הוא לא הגיע עד לחלל הפנימי.
- "נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה": עמוד השדרה נשבר, אך חוט השדרה העובר בתוכו נשאר שלם.
- "ניטלה הכבד ונשתייר הימנה כזית": הכבד הוצא, אך נשאר ממנו במקומו כשיעור כזית.
- "המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה": ההמסס ובית הכוסות ניקבו שניהם, אלא שהנקבים היו זה מול זה בדיוק, וכיוון שהקיבות צמודות זו לזו, כל אחת סותמת את נקבה של חברתה.
- "ניטל הטחול": הטחול אינו.
- "ניטלו הכליות": הכליות אינן.
- "ניטל לחי התחתון": עצם הלחי התחתונה חסרה, ואין לבהמה במה ללעוס.
- "ניטלה האם שלה": הרחם אינו.
- "וחרותה בידי שמים": הריאה יבשה והתכווצה, אך מחמת סיבה שבאה מן השמים, כגון שהבהמה נבעתה מקול רעם או ממקרה טבעי כיוצא בו.
בכל אחד מן המקרים הללו הבהמה כשרה.
המחלוקת בגלודה
פגיעה אחת אחרונה חותמת את המשנה, ובה נחלקו התנאים: "הגלודה, רבי מאיר מכשיר וחכמים פוסלין". המדובר בבהמה שהופשט עורה מעליה בחייה. רבי מאיר סובר שהיא נשארת כשרה לאכילה, וחכמים אומרים שאינה כשרה.
אחר כך נותנת המשנה לדברי חכמים את גבולותיהם המדויקים. הפסול נאמר רק כשהעור ניטל כולו. אם נשתייר אפילו קצת עור על גבי השדרה, הבהמה כשרה. וכן להיפך: אם דווקא הרצועה שעל גבי השדרה היא שנקרעה ונעדרה, הבהמה פסולה, ואף על פי שכל שאר העור נשאר במקומו.