חולין, פרק ב, משנה ב. הפרק ממשיך לעיין במעשה השחיטה עצמו: כיצד נעשית ההעברה של הסכין, ומה דינה של שחיטה שנעשתה בדרך שאינה שכיחה. משנתנו עוסקת בשני מקרים כאלה: שוחט אחד שמטפל בשתי בהמות ברגע אחד, ושני שוחטים שמטפלים יחד בבהמה אחת.
שתי בהמות במעשה אחד
"השוחט שני ראשים כאחד, שחיטתן כשרה": מי שהעביר את הסכין על צווארן של שתי בהמות בהעברה אחת, המשנה פוסקת שהשחיטה עומדת בתוקפה.
שימו לב ללשון. המשנה מכשירה את מה שנעשה, ומכאן רמז שלא זו הדרך הראויה מתחילה. ובאמת יש מקרה שבו יש להימנע לכתחילה משחיטת שניים בבת אחת: קרבנות. הפסוק נוקט לשון יחיד, "תזבחהו" (אותו תשחט), ומכאן שקרבן נשחט בפני עצמו, אחד אחד, ואין מצרפים אליו קרבן נוסף. אף על פי כן, כוונת המשנה היא שזו הוראה כיצד לנהוג כראוי, ולא תנאי בכשרות השחיטה. משעה שנשחטו שניהם יחד, השחיטה כשרה.
בבהמות של חולין אין הגבלה כזאת כלל. אדם רשאי לשחוט שתיים מהן בהעברה אחת במתכוון, והדבר מותר לכתחילה.
שני אנשים, סכין אחת
"שנים אוחזין בסכין ושוחטין": שני אנשים אוחזים יחד בסכין ושוחטים, "אפילו אחד למעלה ואחד למטה", אף אם זה תופס בקצה העליון וזה בקצה התחתון, "שחיטתן כשרה".
אפשר היה לחשוב אחרת. כששניים אוחזים בסכין בשני קצותיה, עלול הלהב לא להישאר ישר, וכל אחד מהם עשוי לעצור ולמשוך שלא בשווה, עד שהחיתוך יֵעשה מהוסס ולא משיכה נקייה ורצופה. המשנה מלמדת שאין לחוש לכך. שניים השוחטים יחד בהמת חולין רשאים לעשות כן, ואין חושדים שהאחיזה המשותפת שלהם תוליד שחיטה מגומגמת.
גם כאן, הקולא נאמרה בחולין. בקרבנות המידה שונה. כשם שאין אדם אחד שוחט שני קרבנות במעשה אחד, כך אין שניים מצטרפים לשחיטת קרבן אחד. קרבן טעון שוחט אחד העושה שחיטה אחת.