חולין, פרק ג, משנה א. עם פתיחת הפרק פונה המסכת לנושא חדש: בהמה כשרה שנפגעה או שנמצא בה מום. התורה אומרת: "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ". המקרה הפשוט שהכתוב מצייר הוא חיית טרף שתקפה בהמה ביתית והותירה אותה פצועה.
אין מדובר כאן בבהמה שמתה מפצעיה. בהמה כזו היא נבלה. הנושא שלנו הוא טרפה: בהמה שנפגעה פגיעה קטלנית והיא אסורה אף על פי שהייתה חיה בשעת השחיטה והשחיטה נעשתה כהלכתה. מכיוון שהפגיעה היא כזו שסופה למות ממנה, אין הבשר נאכל.
אין הבדל מה גרם לפגיעה. אפשר שבאה מתקיפה, אפשר שהיא מום שנולד עם הבהמה, ואפשר שהיא תוצאה של מחלה. המידה אחת היא: אם לא הייתה הבהמה יכולה לחיות שנה שלמה במצב הזה, הרי היא טרפה.
משנתנו, יחד עם המשנה שאחריה, מונה את רשימת הטרפות, ורשימה זו קבועה וסגורה. חכמים בגמרא מבארים ומרחיבים בכל אחד מן הפרטים, אך קובעים כלל ברור: כל מה שנמנה ברשימה נשאר טרפה גם אם לפי הידע המדעי שבידינו אין הפגיעה נראית עוד קטלנית, וכל מה שהמדע מלמד שהוא קטלני ואינו ברשימה, אין מוסיפים אותו. נוהגים בהלכה בדיוק כפי שהמשנה קבעה אותה.
"אלו טרפות בבהמה"
"אלו טרפות בבהמה". במילים אלו פותחת המשנה את רשימתה, וממשיכה ומונה שמונה עשרה מצבים שמכוחם הבהמה נעשית טרפה. דיני העוף מתבררים במשנה מאוחרת יותר.
1. הוושט
"נקובת הוושט", בהמה שוושטה ניקב. הוושט הוא הצינור הרך היורד מן הפה אל הקיבה, והוא בנוי משתי שכבות. רק אם ניקבו שתי השכבות הבהמה טרפה; נקב בשכבה אחת בלבד אינו פוסל.
2. הקנה
"ופסוקת הגרגרת", בהמה שקנה הנשימה שלה נחתך. הגרגרת היא הצינור המוליך אוויר מן הפה אל הריאות. החיתוך המדובר כאן הוא חיתוך עמוק, העובר את הדופן כולה וחוצה יותר ממחצית החלל הפנימי של הקנה.
3. קרום המוח
"ניקב קרום של מוח". שני קרומים עוטפים את המוח, האחד בתוך השני. אם ניקב הקרום הפנימי, הבהמה טרפה, אפילו לא אירע לחיצון שום נזק. נזק שאינו אלא בקרום החיצון משאיר את הבהמה מותרת.
4. הלב
"ניקב הלב לבית חללו", הלב ניקב עד אחד מחדריו. ללב שני צדדים, ימין ושמאל. אם עבר הנקב את דופן הלב ונפתח לאחד מן החללים האלה, הבהמה טרפה. הדין שווה גם בנקב שבכלי הדם הגדולים המחוברים ללב, אבי העורקים ועורק הריאה, שדרכם נשאב הדם החוצה.
5. עמוד השדרה וחוט השדרה
"נשברה השדרה ונפסק חוט שלה", עצם השדרה נשברה והחוט העובר בתוכה נפסק. הקובע הוא הקרום שסביב חוט השדרה: משנפסק הקרום, הבהמה טרפה.
6. הכבד
"ניטל הכבד", "ולא נשתייר הימנו כלום", ולא נשאר ממנו כלום. הכבד מנקה את הדם ומייצר מרה, שבלעדיה אין המזון מתעכל, ואין בהמה מתקיימת בלא איבר זה. דייק בלשון: דין טרפה חל רק כשהאיבר ניטל כולו. אם נשתייר ולו קורטוב של כבד במקומו, הבהמה כשרה.
7. ריאה שניקבה
"הריאה שניקבה". גם הריאה עטופה בקרומים, פנימי וחיצון. אם ניקבו שניהם עד שהאוויר יוצא והריאה אינה עוצרת אותו, הבהמה טרפה. ניקב קרום אחד בלבד, הבהמה כשרה.
8. ריאה שחסרה
"או שחסרה", שחסרה לה אחת מן האונות. גם זה עושה את הבהמה טרפה.
"רבי שמעון אומר", ודעתו: "עד שתינקב לבית הסמפונות". לשיטתו ריאה שניקבה אינה טרפה אלא אם הגיע הנקב אל המעברים המסתעפים בסוף הקנה. הגרגרת יורדת אל הריאה ומתפצלת לצינורות צרים יותר, הסמפונות, המחלקים את האוויר לחלקי הריאה. רבי שמעון דורש שייפתח הנקב אל אותם סעיפים ראשיים שבבסיס הגרגרת; נקב בכל מקום אחר ברקמת הריאה משאיר את הבהמה כשרה.
9. הקיבה
"ניקבה הקיבה", הקיבה הרביעית ניקבה. מעלת גרה, פרה או כבשה למשל, מעכלת את מזונה בארבע קיבות, ולכל אחת תפקידה בתהליך, והקיבה היא האחרונה שבארבע.
10. המרה
"ניקבה המרה", כיס המרה ניקב. וזה בנקב שבצד שאינו מכוסה בכבד. אבל אם הנקב בצד הצמוד לכבד, באופן שאין דבר יכול לדלוף החוצה, אין הבהמה טרפה.
11. הדקין
"ניקבו הדקין", המעיים הדקים ניקבו. שוב השאלה היא אם התוכן ידלוף. במקום שהמעיים מתקפלים זה על זה הם מכסים וסותמים זה את זה ומחזיקים הכול במקומו. נקב במקום שאינו מכוסה כך, שממנו תבוא דליפה, עושה את הבהמה טרפה.
12 ו-13. הכרס
"הכרס הפנימית שניקבה", הקיבה הפנימית, הראשונה שבקיבות הבהמה, ניקבה, "או שנקרע רוב החיצונה", או שנקרע רובו של הכיסוי החיצון. כל אחד משני המצבים הללו הוא טרפה.
על אותו קרע בשכבת השריר שעל הכרס נמסרה דעה שנייה. "רבי יהודה אומר", ואלו שיעוריו: "הגדולה טפח, והקטנה ברובה". בבהמה גדולה מצריך רבי יהודה קרע של טפח באותו שריר כדי שתהיה טרפה; ובבהמה קטנה חל הדין משנקרע רובו של השריר העוטף את הכרס.
14 ו-15. המסס ובית הכוסות
"המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ", נקב הפתוח כלפי חוץ בקיבה השלישית או בשנייה. אלו הפריטים הארבעה עשר והחמישה עשר ברשימה, ואין הם אוסרים אלא כשהנקב במקום גלוי, ולא בצד הפונה אל הקיבה הסמוכה. במקום המכוסה שני האיברים צמודים זה לזה וסותמים את הפתח, ואין דבר יוצא, ואין נזק, והבהמה כשרה.
16. נפילה
"נפלה מן הגג". בהמה שנפלה מן הגג או ממקום גבוה אחר עשויה להיראות שלמה לגמרי ובכל זאת נפגעה פגיעות פנימיות העושות אותה טרפה. רק בדיקה מלאה מוציאה אותה מדין זה.
17. נשברו הצלעות
"נשתברו רוב צלעותיה", רוב צלעותיה נשברו. לבהמה עשרים ושתיים צלעות. משנשברו רובן היא טרפה, שכן אנו מניחים שאין היא יכולה עוד לנשום כראוי.
18. דרוסת הזאב
"ודרוסת הזאב", בהמה שנפגעה מציפורניו של זאב. חוששים שנכנס ארס לגוף דרך אותן ציפורניים, ולפיכך היא טרפה. בזה נשלם המניין של שמונה עשרה.
סייג בדין הדריסה
רבי יהודה מחלק לפי גודלה של החיה הדורסת: "דרוסת הזאב בדקה", ולעומת זאת "ודרוסת ארי בגסה". הזאב הוא חיה קטנה יחסית, והארס שבציפורניו חזק דיו לעשות טרפה בבהמה דקה בלבד. הארי הוא חיה גדולה, ובדריסתו יש ארס לעשות טרפה אפילו בבהמה גסה. וכך שני המקרים נבדלים זה מזה.
אותה חלוקה עצמה נוהגת בעופות: "דרוסת הנץ בעוף הדק", ולעומת זאת "ודרוסת הגס בעוף הגס". בציפורני הנץ יש ארס לעשות טרפה בעוף קטן בלבד, ואילו בציפורניו של עוף דורס גדול יש כדי לעשות טרפה אפילו בעוף גדול.
"זה הכלל"
המשנה חותמת בכלל: "זה הכלל: כל שאין כמוה חיה, טרפה". כל מצב שנמצא בבהמה שחוטה, שבהמה חיה במצב כזה לא הייתה מתקיימת שנים עשר חודש, עושה אותה טרפה.
אין הכלל הזה סיכום בלבד. הוא בא לרבות טרפות נוספות שהמשנה לא פירטה: הגמרא מונה שבעה מקרים כאלה. והברטנורא מוסיף שיש עוד ארבעה סוגי טרפות, אף הם לא נאמרו במפורש, והם נכללים בכלל הזה.