חלה, פרק ד', משנה ב'. במשנה הקודמת דנו במקרה שבו יש לאשה שתי עיסות שונות, שכל אחת מהן פחותה משיעור חלה, והשאלה היא האם הן מצטרפות זו לזו. למדנו כי אם הן מין במינו - מאותו סוג של קמח - הן מצטרפות ומתחייבות בחלה, ואם אינן מאותו מין, אינן מצטרפות. עוד הזכרנו כי אם לשה אותן יחד לגמרי, הן מצטרפות אף אם הן מסוגים שונים.
הגדרת "מין במינו":
משנתנו באה להגדיר מהו "מין במינו" ואילו מינים נחשבים כמין אחד. כפי שהזכרנו בתחילת המסכת, חמישה מיני דגן חייבים בחלה: חיטים, שעורים, שיבולת שועל, שיפון וכוסמין. שואלת המשנה: "איזהו מין במינו?" - ומשיבה בשני כללים:
"החיטים אינן מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין" - החיטים מצטרפות עם הכוסמין בלבד.
"השעורים מצטרפות עם הכל חוץ מן החיטים" - השעורים מצטרפות עם כל שאר המינים, למעט החיטים.
שני כללים אלו מעוררים שאלה מעניינת: אם החיטים אינן מצטרפות אלא עם הכוסמין - משמע שהכוסמין והחיטים הם מין אחד - כיצד ייתכן שהשעורים מצטרפות עם הכל, ובכלל זה עם הכוסמין? מבארים המפרשים כי הכוסמין הם מין ביניים: יש בהם היבטים שבהם הם מין חיטה, ויש בהם גם בחינה של מין שעורה.
שיטת רבי יוחנן בן נורי:
רבי יוחנן בן נורי אומר: "שאר המינים מצטרפין זה עם זה" - שאר המינים, מלבד החיטים והשעורים, כלומר שיבולת שועל, שיפון וכוסמין, מצטרפים זה עם זה בינם לבין עצמם.
ויש לברר: מהי הבנתו של תנא קמא, החולק על רבי יוחנן בן נורי? נראה מדבריו שהמינים הללו אינם מצטרפים זה עם זה מצד עצמם. ויש בכך קושי מסוים, ולפיכך יש המבינים שתנא קמא נשאר בספק בדבר, ובא רבי יוחנן בן נורי וקבע בוודאות שהם אכן מצטרפים זה עם זה.
לסיכום: במשנה זו הגדירו חכמים מהו "מין במינו" לעניין צירוף העיסות: החיטים מצטרפות עם הכוסמין בלבד, והשעורים מצטרפות עם כל המינים חוץ מן החיטים, לפי שהכוסמין הם מין ביניים הנוטה לכאן ולכאן. רבי יוחנן בן נורי מוסיף כי שאר המינים מצטרפים זה עם זה, ובדעת תנא קמא נחלקו המפרשים אם שלל את צירופם או שנשאר בספק.