חלה, פרק ב, משנה ח. בפרק א' עמדנו על הכלל שהחלה, כתרומה, ניטלת מן המוקף - מן הסמוך. אין אדם רשאי להפריש חלה על עיסה הרחוקה ממנו. מטעם זה הזכרנו שם דעה שאין נוטלים מן הטהור על הטמא: כאשר עומדת לפניו עיסה טמאה, אין הוא נוטל עליה חלה מן העיסה הטהורה, מפני החשש שיקרב את שתיהן זו לזו יתר על המידה, ותיטמא החלה הטהורה.
שיטת רבי אלעזר:
במשנה שלפנינו חולק רבי אלעזר ומביא מקרה שבו מותר ליטול מן הטהור על הטמא, ובלשונו: "ניטלת מן הטהור על הטמא" - ניתן ליטול חלה מעיסה טהורה על עיסה טמאה.
כיצד ניתן לקרב את השתיים זו לזו, ואף להצמידן זו לזו, מבלי שתיטמא הטהורה?
"עיסה טהורה ועיסה טמאה" - לפניו שתי עיסות, האחת טהורה והאחת טמאה.
"נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה" - תחילה מפריש שיעור המספיק לחלה, ונוטלו מן העיסה שעדיין לא הורמה חלתה, והיא הטהורה.
"ונותן פחות מכביצה באמצע" - נוטל בצק בשיעור הפחות מכביצה ומניחו באמצע, בין הטהורה לטמאה.
יסוד הדבר: בצק שאין בו כשיעור ביצה אינו מטמא דבר אחר. אמנם נחלקו אם דבר שהוא פחות מכביצה מקבל טומאה כלל, אך אף אם ייטמא - אין בכוחו להפיץ את הטומאה הלאה, שכן כדי לטמא דבר אחר נדרש שיעור ביצה לכל הפחות. נמצא שהחתיכה הקטנה המונחת בין העיסה הטמאה לטהורה אינה מטמאת את העיסה הטהורה הגדולה.
לפיכך נשאר הבצק הטהור בטהרתו, וניתן ליטול ממנו חלה גם עבור הטמא, שהרי כולם מחוברים זה לזה. וזהו טעם ההנחה באמצע: "כדי שיטול מן המוקף" - שתהא הנטילה ממקום סמוך.
שיטת חכמים:
"וחכמים אוסרים" - כפי שהזכרנו לעיל, חכמים אוסרים זאת, מחשש שסופו לגרום שהבצק הטמא ייגע בבצק הטהור. לפיכך אמרו חכמים שאין לעשות כן.
לסיכום: במשנה זו נחלקו רבי אלעזר וחכמים בנטילת חלה מן הטהור על הטמא. רבי אלעזר מתיר בדרך של הנחת בצק פחות מכביצה באמצע, שאינו מטמא את חברו, וכך מתקיימת נטילה מן המוקף בלא שתיטמא העיסה הטהורה; וחכמים אוסרים, מחשש נגיעה בין העיסות.