TheWholeTorah.aiBeta

Challah פרק ב' משנה ב': חלה פרק ב, משנה ב

לימוד בחברותא

חלה, פרק ב', משנה ב'. המשנה פותחת בדין "עפר חוץ לארץ שבא בספינה לארץ" - עפר שמקורו מחוץ לארץ ישראל, והוא מונח כעת בספינה המצויה בארץ ישראל, ותבואה שגדלה באותו עפר: "חייבת במעשרות ובשביעית". התוצרת שגדלה מצמחים אלה, הגדלים בעפר שמחוץ לארץ אך בתוך ספינה השטה בנתיב מים שבארץ ישראל, חייבת במעשרות וכן בשביעית.

מדוע לא נזכרה כאן חלה:

חובת החלה אינה רלוונטית לדיון זה, שכן כפי שלמדנו במשנה הקודמת, אף תבואה שגדלה מחוץ לארץ ישראל ונילושה לעיסה בארץ ישראל - חייבת. על אחת כמה וכמה כאן, שהגידול עצמו נעשה בארץ ישראל ורק העפר הובא מחוץ לארץ; מובן מאליו שחובת החלה קיימת כאן ללא קשר לשאלה זו.

סייג המפרשים:

הרעיון שדברים הגדלים בתוך ספינה בארץ ישראל נחשבים כגדלים בארץ, אף שהעפר הגיע מחוץ לארץ ישראל, מסויג בדברי המפרשים: מדובר בספינה שיש בה נקב. וכיצד היא נשארת צפה? הנקב סתום ברגבי אדמה, גושי עפר השומרים עליה שתצוף. ומכיוון שהחומר הסותם את הנקב עשוי עפר, וכן העפר שבתוך הספינה שבו גדלים הצמחים - הכול מחובר, וממילא הרי זה כאילו גדל בארץ ישראל עצמה.

דעת רבי יהודה:

רבי יהודה בא ואומר: "אימתי? בזמן שהספינה גוששת" - אין הדבר נכון אלא כל עוד הספינה עצמה נגררת על קרקעית הנהר. אז קיים חיבור ישיר בין קרקעית הנהר לבין העפר שבספינה, אף שהובא מחוץ לארץ, דרך רגבי האדמה החוסמים את הנקבים. רק בנסיבות אלו תיחשב התבואה חייבת במעשרות ובשביעית.

"עיסה שנילושה במי פירות":

מכאן עוברת המשנה לעניין אחר, הנוגע ישירות לחלה: עיסה שנילושה לא במים אלא במי פירות. ייחודם של מי פירות הוא שאינם מכשירים את הדבר שהם באים עמו במגע לקבל טומאה, בשונה ממים. ואף על פי כן, יש בכוחם לצרף את חלקיקי הקמח יחדיו, ולפיכך העיסה חייבת בחלה.

מעניין לציין כי בירושלמי מצויים רמזים שאין אנו פוסקים כך, ושעיסה שנילושה במי פירות בלבד פטורה מן החלה. לפיכך ראוי שלא ללוש במי פירות בלבד, שכן הדבר עלול להעמיד את העיסה בחשש ובספק אם היא חייבת בחלה אם לאו.

נפקות נוספת - אכילה בידיים טמאות:

נקודה נוספת בעיסה שנילושה במי פירות ללא מים: ניתן לאכלה בידיים טמאות, אף כאשר אין רצון שתיטמא או שאסור לה להיטמא לפי מצבה. הטעם לכך: כיוון שמעולם לא באה במגע עם מים, אין היא יכולה להיטמא. זהו אחד מכללי הטומאה החלה על אוכל - הלכות מכשירין: המאכל צריך לבוא במגע עם מים כדי להיות מוכשר לקבל טומאה. וכיוון שעיסה זו באה במגע עם מי פירות בלבד, אפשר לאכלה בידיים טמאות והיא לא תיטמא.