חלה, פרק א', משנה ה'. משנה זו ממשיכה לדון בפריטים החייבים או הפטורים ממצוות חלה.
"עיסה שתחילתה סופגנין וסופה סופגנין - פטורה מן החלה":
סופגנין הם בלילה רכה ולא בצק. כאשר התערובת הייתה בלילה מתחילתה, וגם סופה בסופגנין - כלומר שטיגנו אותה בשמן או בדבש, או בישלו אותה במים - הרי היא פטורה מן החלה. אף על פי שלאחר הבישול או הטיגון היא מתקשה, אין בכך כדי לחייבה.
"תחילתה עיסה וסופה סופגנין, תחילתה סופגנין וסופה עיסה - חייבין בחלה":
תחילתה עיסה וסופה סופגנין: בתחילה הייתה זו עיסה ולא בלילה, ובסופה בישלו אותה בשמן, בדבש או במים.
תחילתה סופגנין וסופה עיסה: בתחילה הייתה זו בלילה, ולבסוף אפו אותה בתנור.
שני המקרים הללו חייבים בחלה משום שבשלב מסוים של התהליך היו בגדר עיסה: או שדינם כעיסה בסופם, מפני שנאפו בתנור, או שהיו מין עיסה בתחילתם, אף על פי שבסופם לא נאפו בתנור אלא בושלו. מאחר שבשלב כלשהו בתהליך היה כאן חומר מוקשה של עיסה - חייבים בחלה.
"וכן הקנוביקאות חייבות":
אף אלו חייבות. מדובר בלחם שכבר נאפה, וטחנו אותו עד שנעשה כעין קמח - בדומה לקמח המצה שלנו. אם לאחר מכן לוקחים קמח זה ועושים ממנו בצק, הבצק חייב בחלה.
לסיכום: במשנה זו למדנו שהקובע לחיוב חלה הוא קיומו של שלב של עיסה בתהליך: מה שתחילתו סופגנין וסופו סופגנין - פטור, ואילו מה שתחילתו עיסה או שסופו עיסה - חייב, וכן הקנוביקאות חייבות.