ביכורים, פרק ד', משנה ד'. במשנה זו נלמד את הדרכים שבהן האנדרוגינוס שווה הן לאנשים והן לנשים - כלומר, המקרים שבהם חלות עליו אותן הלכות עצמן החלות על איש ועל אישה. חלק מן ההלכות הללו פשוטות וברורות מאליהן.
הדרכים שבהן האנדרוגינוס שווה לאנשים ולנשים:
החובל בו והמקללו: אם יש לאנדרוגינוס ילד, הרי המכה את הוריו וגורם בהם חבורה ודימום, וכן המקלל את הוריו - עוון שדינו מיתה. דין זה חל על האם כשם שהוא חל על האב, ולפיכך אין נפקא מינה אם האנדרוגינוס זכר הוא או נקבה, וההלכה חלה בשווה.
ההורגו בשגגה גולה: ההורג אנדרוגינוס בשוגג גולה, שהרי בין הורג איש ובין הורג אישה - דינו גלות.
ההורגו במזיד נהרג: ההורג אנדרוגינוס במזיד חייב מיתה, שהרי בין הורג איש ובין הורג אישה - חייב מיתה.
קרבן יולדת: אמו של האנדרוגינוס מביאה לאחר לידתו קרבן, כדין היולדת זכר וכדין היולדת נקבה. התורה אומרת במפורש שבתום ימי טהרתה מביאה היולדת קרבן "לבן או לבת", והוא אותו קרבן עצמו, ולפיכך אין הבדל אם הוולד זכר או נקבה.
אכילה בקודשי הגבול: אם האנדרוגינוס בן כהן הוא, אין בידינו לקבוע אם איש הוא או אישה. קרבנות מסוימים הנאכלים בבית המקדש אינם נאכלים אלא לכהנים זכרים; ואילו מתנות הכהונה הנאכלות בגבול, כלומר מחוץ לבית המקדש - תרומה, תרומת מעשר וביכורים - נאכלות אף לבנות כהנים. לפיכך אוכל האנדרוגינוס בקודשי הגבול, שהרי הן הזכרים והן הנקבות שבמשפחת הכהן ראויים להם.
נחלה: האנדרוגינוס נוחל הן כזכר והן כנקבה. כוונת הדבר היא שכאשר אין יורשים אחרים העומדים כנגדו - זכרים הטוענים שמא נקבה הוא ואינו יורש על פי ברירת המחדל של דין תורה - הרי הוא יורש. אין אומרים שהאנדרוגינוס בריה אחרת הוא ואינו בכלל בנים, אלא נוחל את הוריו כדרך שנוחלים בנים ובנות.
דיוק בסעיף הראשון:
לשון המשנה בעניין המכה והמקלל צריכה עיון: אם מדובר בבנו של האנדרוגינוס, הרי האנדרוגינוס עצמו הוא ההורה - אב או אם - ומעמדו כאנדרוגינוס אינו נוגע לדין כלל, שכן החובל בהוריו והמקללם חייב בכל אופן. ואכן, בתוספתא אין מקרה זה נמנה בין הדרכים שבהן שווה האנדרוגינוס לאיש ולאישה, אף שבגרסה שלפנינו הוא מופיע, ותשובה ברורה לשאלה זו אין בידינו.
לסיכום: במשנה זו מנינו את הדרכים שבהן האנדרוגינוס שווה לאנשים ולנשים כאחד: החובל בו והמקללו, ההורגו בשגגה שגולה וההורגו במזיד שנהרג, קרבן היולדת שמביאה אמו, אכילתו בקודשי הגבול כשהוא בן כהן, ונחלתו את הוריו. בכל אלו אין מעמדו הכפול מעכב, שכן ההלכה שווה בהם באיש ובאישה.