אנו עומדים במסכת ביכורים, פרק ד', משנה ג'. משנה זו מונה את הדרכים שבהן דינו של האנדרוגינוס כדין אישה: "באיזה דרך שווה לנשים" - באילו היבטים נוהגים בו חומרה מכוח הספק שבו הוא נתון, ודנים בו על פי הצד שהוא אישה.
הדרכים שבהן שווה האנדרוגינוס לנשים:
"מטמא באודם כנשים" - אם ראה הפרשה של אודם, כלומר דם שיש מקום לתלותו בנידה או בזיבה, הרי הוא טמא. אצל האיש אין הפרשת דם מטמאת (ועניינה רפואי בלבד), ואילו האישה הרואה דם טמאה משום נידה או זיבה. מאחר שמא אישה הוא, נחשב אף הוא טמא.
"ואינו מסתייג עם הנשים כנשים" - אין הוא רשאי להתייחד עם האנשים, כשם שאישה אינה רשאית.
"ואינו זוקק ליבום כנשים" - אדם שמת בלא ילדים ולא נותר לו אח מלבד האנדרוגינוס, אשתו פטורה מן היבום ואינה זקוקה ליבומו, שכן האנדרוגינוס אינו בר קיום מצוות היבום ואינו נחשב מסוגל להוליד ילדים. לפיכך אין האלמנה נזקקת לענייני היבום כאשר הוא האח היחיד.
"ואינו חולק עם הבנים כנשים" - במצב שבו קיימים כספים לבנים ולבנות כאחד, הבנים יורשים והבנות ניזונות מן הבנים. האנדרוגינוס נידון כבת: הוא ניזון ואינו יורש עם הבנים, שכן אומרים לו: "הוכח שאתה בן, ואז תיטול ירושה".
"ואין אוכל מקדשי קדשים כנשים" - ישנם סוגי קרבנות שכהן זכר אוכלם ובת כהן אינה אוכלת מהם. מחמת החשש שמא אישה הוא, אין האנדרוגינוס אוכל מאותם קודשים.
הלכות נוספות שבהן דינו כאישה:
טומאת יולדת: כפי שהזכרנו במשנה הקודמת, היולדת נקבה טמאה ארבעה עשר יום, ואילו היולדת זכר טמאה שבעה ימים בלבד. היולדת אנדרוגינוס צריכה להחמיר ולנהוג טומאה ארבעה עשר יום, שמא נקבה היא.
שליחות ועדות: אין הוא כשר לשמש שליח ואינו כשר להעיד בבית דין, בדיוק כאישה.
פסול תרומה: בת כהן שנבעלה לפסול לכהונה - כגון קרוב משפחה או מי שפסול לכהונה - נפסלת מן הכהונה ומאכילת תרומה. אף כאן, בנו של כהן, זכר או נקבה, אוכלים בתרומה, ואם נבעלו בעילה אסורה נפסלים מלאכול. וכן באנדרוגינוס: אילו אישה היה, הייתה בעילה זו פוסלתו מן התרומה, ולפיכך אף הוא נפסל מאכילתה.
לסיכום: במשנה זו מנינו את הדרכים שבהן שווה האנדרוגינוס לנשים מחמת הספק - טומאת אודם, איסור ייחוד, פטור מזיקת יבום, אי חלוקה בירושה עם הבנים ואיסור אכילת קדשי קדשים; וכן חומרת טומאת היולדת אותו, פסולו לשליחות ולעדות, ופסילתו מן התרומה בבעילת פסול.