אנו פותחים בפרק הרביעי של מסכת ביכורים, משנה א'. ראשית יש להקדים ולציין כי פרק זה אינו משנה במובן הרגיל, אלא ברייתא - תוספתא שצורפה למסכת ביכורים. לא בכל המהדורות הוא נכלל במסכת, ואף מצוי הוא בסופן של משניות אחרות. מאחר שהוא חלק ממחזור המשנה היומית, כללו רבי פנחס קהתי במשניותיו. מטעם זה, רבים מן המפרשים הקלאסיים אינם מצויים כלל על פרק זה.
הקשר למסכת ביכורים:
שיוכו של הפרק למסכת ביכורים נובע מן הנושאים שנידונו בפרק השני. שם עסקנו בדברים הדומים זה לזה מצד אחד ואינם דומים מצד אחר, ובפרט בכוי - שיש בו דרכים שבהן הוא דומה לחיה ודרכים שבהן הוא דומה לבהמה.
בדומה לכך עוסק פרק זה במעמדו של האנדרוגינוס - אדם שיש בו איברים זכריים ונקביים כאחד, ומשום כך מתעוררים בו נושאים שונים בהלכה.
לשון המשנה:
"יש בו דרכים שווה לאנשים" - יש דרכים שבהן הוא נחשב בהלכה כאיש.
"יש בו דרכים שווה לנשים" - יש דרכים שבהן הוא נחשב כאישה.
"יש בו דרכים שווה לאנשים ולנשים" - יש דרכים שבהן הוא נחשב כמשותף לאנשים ולנשים כאחד.
"יש בו דרכים אינו שווה לא לאנשים ולא לנשים" - ויש דרכים שבהן אין הוא דומה לא לאיש ולא לאישה.
לסיכום: למדנו את מעמדו המיוחד של הפרק הרביעי, שהוא ברייתא שצורפה למסכת ביכורים מחמת הדמיון לנידון הכוי שבפרק השני, ואת ארבע החלוקות שקבעה המשנה במעמדו של האנדרוגינוס.
את פירוטן של ארבע חלוקות אלו נראה במשניות הבאות.