ביכורים, פרק ג', משנה י"א, העוסקת בדינה של תוספת הביכורים.
לשון המשנה:
"אימתי אמרו תוספת הביכורים כביכורים? בזמן שהיא באה מן הארץ; ואם אינה באה מן הארץ, אינה כביכורים"
ביאור הדברים:
"אימתי אמרו תוספת הביכורים כביכורים" - מתי אומרים שתוספת הביכורים דינה כדין הביכורים עצמם?
"בזמן שהיא באה מן הארץ" - כאשר התוספת מובאת מארץ ישראל, מדבר שגדל בארץ.
"ואם אינה באה מן הארץ, אינה כביכורים" - אך אם עושים תוספת ביכורים מדבר הבא מחוץ לארץ ישראל, אין לה דין ביכורים.
דברי הרמב"ם:
הרמב"ם כותב כי אף שאין לתוספת זו דין ביכורים, מאחר שהגדירה האדם כתוספת ביכורים - יש לאכלה בטהרה. ואולם דין ביכורים אמיתי אין כאן, שכן תוספת הביכורים צריכה לבוא מארץ ישראל עצמה.
לסיכום: תוספת הביכורים נידונה כביכורים רק כשהיא באה מארץ ישראל; הבאה מחוץ לארץ אינה כביכורים, ולדעת הרמב"ם אך זאת - שמחמת שם התוספת שניתן לה, נאכלת היא בטהרה.