ביכורים, פרק ג', משנה י'. משנה זו ממשיכה לדון, בדומה למשנה הקודמת, עד כמה יש מעמד של ביכורים לתוספות המצורפות אליהם. רבי שמעון אומר כי "שלוש מידות בביכורים" - שלושה היבטים שונים למה שנחשב ביכורים או נספח להם.
שלוש המידות:
"הביכורים" - הביכורים עצמם.
"תוספת הביכורים" - התוספות המצורפות לביכורים.
"עיטור הביכורים" - הקישוטים שמקשטים בהם את הביכורים.
ההבדל ביניהם נעוץ תחילה בזמן הצירוף: תוספת הביכורים נעשית בשלב מוקדם, בשעה שהאדם מכריז על הביכורים ומזהה אותם בקשירת הגמי, ואז הוא מוסיף עליהם פירות נוספים מלבד אלו שנקשרו באגד. ואילו עיטור הביכורים, הקישוטים, מצטרף בשלב מאוחר הרבה יותר בתהליך.
מין במינו ומין שאינו מינו:
תוספת הביכורים - צריכה להיות "מין במינו", מאותו המין של הביכורים עצמם. אם הביכורים ענבים, התוספת חייבת להיות ענבים ולא תאנים; אף אם התוספת היא משבעת המינים, אין בכך די. כלומר, לא רק הענבים הראשונים ממש, אלא אף ענבים נוספים שלא היו הראשונים - וזו נקראת תוספת ביכורים.
עיטור הביכורים - יכול להיות "מין בשאינו מינו", ואינו חייב להיות מאותו המין. לענבים ניתן להביא תאנים וכיוצא בזה. אמנם במשנה הקודמת למדנו את השאלה האם ניתן להביא אף דברים שאינם משבעת המינים, אך גם לדעה שהם חייבים להיות משבעת המינים, אין הם צריכים להיות ממין במינו.
אכילה בטהרה:
תוספת הביכורים שווה לביכורים עצמם בכך ש"נאכלת בטהרה", ואינה נאכלת אלא בטהרה. לגבי עיטור הביכורים אין הדבר מפורש במשנתנו, ויש הרוצים לומר שאף הוא אינו נאכל אלא בטהרה, אף על פי שהמשנה לא ציינה זאת.
דמאי ומעשרות:
המשנה ממשיכה ואומרת שתוספת הביכורים "פטורה מן הדמאי" - כשם שהביכורים עצמם פטורים מתרומות ומעשרות. אמנם המשנה נקטה דווקא דמאי, ואין זה מפני שהפטור מצטמצם לדמאי בלבד, אלא כדי להעמידה כנגד עיטור הביכורים.
שכן עיטור הביכורים "חייב בדמאי" - לא רק במעשר ודאי, אלא אפילו בדמאי, שהוא ספק אם חייב במעשר אם לאו. אף בכגון זה יש להפריש ממנו תרומות ומעשרות.
אך לאמיתו של דבר, תוספת הביכורים פטורה אפילו ממעשר ודאי, מדבר שחיובו במעשר ברור. אין חובה להפריש תרומות ומעשרות מתוספת הביכורים, כשם שאין חובה כזו בביכורים עצמם.
לסיכום: במשנה זו למדנו שלוש מידות בביכורים - הביכורים, תוספת הביכורים ועיטור הביכורים. עמדנו על ההבדלים ביניהם: התוספת מצטרפת בשעת ההכרזה וצריכה להיות מין במינו, ואילו העיטור מצטרף בשלב מאוחר ויכול להיות מין בשאינו מינו; התוספת נאכלת בטהרה כביכורים עצמם, ובעיטור לא נתפרש הדבר; והתוספת פטורה ממעשרות ואף ממעשר ודאי, ואילו העיטור חייב אפילו בדמאי.