ביכורים, פרק ג', משנה ו'. המשנה ממשיכה בתיאור תהליך הבאת הביכורים ומלמדת כי הקריאה נעשית בעוד הסל על כתפו של המביא: "עודהו הסל על כתפו קורא" - האדם המביא את הביכורים עודנו נושא את הסל על כתפו, ומתחיל לקרוא את הפרשה שהתורה מורה לאומרה בשעת הבאת הביכורים. על קריאה זו, ההצהרה שהאדם עושה, עמדנו לאורך המסכת.
דעת תנא קמא:
הקריאה נאמרת ברצף אחד, וכל זמן הקריאה הסל על כתפו: "מהגדתי היום לה' אלוקיך" - מתחילת האמירה, שהיא ציטוט לשון הכתוב "הגדתי היום לה' אלוקיך" - "עד שגומר כל הפרשה", עד שהוא מסיים את כל האמירה שהתורה מכתיבה לו.
דעת רבי יהודה:
רבי יהודה מחלק את הקריאה לשניים: "עד ארמי אובד אבי" - קורא כמה פסוקים ועוצר בפסוק "ארמי אובד אבי", המתאר כיצד לבן ביקש להשמיד את אבותינו (אלו הפסוקים שאנו קוראים בהגדה של פסח). מכאן ואילך מפרטת המשנה את סדר הדברים:
"הגיע לארמי אובד אבי, מוריד הסל מעל כתפו" - משהגיע באמירתו לפסוק זה, מוריד את סל הפירות מעל כתפו.
"ואוחזו בשפתותיו" - אוחז בסל בשפתותיו, בקצותיו.
"וכהן מניח ידו תחתיו ומניפו" - הכהן מניח את ידו מתחת לסל ומניף את הביכורים, שכן הנפת הביכורים חובה היא.
"וקורא מארמי אובד אבי עד שגומר כל הפרשה" - לאחר התנופה חוזר וקורא מ"ארמי אובד אבי" ואילך, עד שהוא מסיים את כל הפרשה.
ולסיום התהליך: "ומניחה בצד המזבח" - הסל מונח בצד המזבח, בקרן דרומית מערבית. "והשתחוה ויצא" - המביא משתחווה כשפניו כלפי ההיכל, ולאחר מכן יוצא.
לסיכום: במשנה זו למדנו את סדר הקריאה והתנופה. לדעת תנא קמא קורא את כל הפרשה בעוד הסל על כתפו, מ"הגדתי היום" עד סופה; ולדעת רבי יהודה קורא עד "ארמי אובד אבי", מוריד את הסל, אוחזו בשפתותיו, והכהן מניח ידו תחתיו ומניף, ורק לאחר מכן משלים את הקריאה עד סוף הפרשה. בסיום מניח את הסל בצד המזבח, משתחווה ויוצא - זה היה התהליך כולו.