ביכורים, פרק ג', משנה ד'. המשנה ממשיכה בתיאור הגעתם של מביאי הביכורים לירושלים ולבית המקדש, ומתארת את שלבי המסע מן הכניסה לעיר ועד העמידה בעזרה.
"החליל מכה לפניהם עד שמגיעים להר הבית":
החליל, כלי הנגינה שליווה את התהלוכה, ממשיך להכות ולנגן לפניהם לכל אורך הדרך, עד שהם מגיעים אל הר הבית.
"אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו":
משהגיעו להר הבית, אפילו אגריפס המלך - אחד המלכים בימי בית המקדש השני, אישיות רמת מעלה שהחזיקה את עצמה בהערכה עצמית גבוהה - היה נוטל את הסל ומניחו על כתפו שלו, כדי להראות את מעלת המצווה. עד לנקודה זו לא היה מוטל עליו לשאת את הסל בעצמו, אך מכאן ואילך כל אדם נושא אותו בכתפו.
"ונכנס עד שמגיע לעזרה":
עם הסל על כתפו הוא נכנס וממשיך פנימה, עד שהוא מגיע לעזרה עצמה - חצרו של בית המקדש.
"הגיע לעזרה ודיברו הלויים בשיר":
ברגע שהגיעו לעזרה, היו הלויים פורצים בשירה ואומרים: "ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי" - פסוק בתהילים, מתוך המזמור "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד":
"כי דליתני" - מפני שהעלה אותי.
"ולא שמחת אויבי לי" - ולא נתן לאויביי לשמוח עליי.
לסיכום: במשנה זו למדנו את שלבי המסע: החליל מלווה את מביאי הביכורים עד הר הבית; משם והלאה נוטל כל אדם את הסל על כתפו, ואפילו אגריפס המלך, להראות את מעלת המצווה; ומשמגיעים לעזרה פותחים הלויים בשיר "ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי".