ביכורים, פרק ג', משנה ג'. בהמשך לתיאור אופן הבאת הביכורים, מפרטת המשנה את סדר העלייה לירושלים ואת קבלת הפנים שנערכה למביאים.
לשון המשנה:
"הקרובים מביאים תאנים וענבים" - בני הערים הסמוכות לירושלים היו מביאים תאנים טריות וענבים טריים.
"והרחוקים מביאים גרוגרות וצימוקים" - הרחוקים, שפירותיהם לא היו נשמרים טריים לאורך הדרך, הביאו פירות יבשים: גרוגרות הן תאנים יבשות, וצימוקים הם ענבים יבשים.
"והשור הולך לפניהם" - שור היה הולך בראש הקבוצות שהביאו את הביכורים.
"וקרניו מצופות זהב" - קרניו של אותו שור היו מצופות זהב, קרניים מוזהבות.
"ועטרה של זית בראשו" - עטרה עשויה ענפי זית הונחה על ראשו, כעין זר דפנה.
"והחליל מכה לפניהם" - החליל, כלי נשיפה, היה מנוגן לפניהם, "עד שמגיעים קרוב לירושלים".
"הגיעו קרוב לירושלים":
משהגיעו סמוך לעיר, "שלחו לפניהם" - שיגרו לירושלים להודיע על בואם, "ועיטרו את ביכוריהם" - קישטו את הביכורים. עיטור הביכורים נעשה בכך שהניחו את הפירות היפים והמשובחים יותר למעלה, וזו הייתה ההכנה שקדמה לכניסה.
"הפחות והסגנים והגזברים יוצאים לקראתם":
שלוש קבוצות של אנשים היו יוצאות לקבל את פני העולים:
הפחות - כהנים, הממונים והעוזרים בבית המקדש.
הסגנים - העוזרים שמקרב הלויים.
הגזברים - האוצרים.
אלו יצאו לקבל את פני המעמד, הלוא הם אנשי האזור שעלו מן הערים השונות. ומוסיפה המשנה: "לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים" - לפי כבודם של הנכנסים נקבע מי ייצא לקראתם.
הירושלמי שואל: וכי יש מקום להעדיף אדם על חברו? הרי כל בני ישראל נחשבים בני מלכים. ומבאר הירושלמי שהדבר תלוי בכמות האנשים: קבוצה גדולה - יצאו לקראתה אנשים רבים יותר ומשמר כבוד גדול יותר; קבוצה קטנה - כבוד מצומצם יותר.
עמידת בעלי המלאכה:
כל בעלי המלאכה והפועלים בירושלים היו עומדים בפני העולים בעוברם בדרכם אל בית המקדש. חידוש גדול יש בכך: אף שבדרך כלל חייב אדם לעמוד בפני תלמיד חכם, בעלי אומנויות פטורים מלעמוד בפניו מפני שהם עסוקים במלאכתם - ואילו בפני מביאי הביכורים עמדו. הרב מבאר כאן שזו אף הסיבה שעומדים בפני בעלי הברית המכניסים את התינוק לברית מילה.
אותם בעלי אומנויות שישבו בירושלים ועסקו במלאכתם היו שואלים בשלומם ונותנים להם שלום, ואומרים: "אחינו, אנשי מקום פלוני, ברוכים הבאים, בואו לשלום". בלשון זו קיבלו את פניהם בבואם להביא את ביכוריהם.
לסיכום: במשנה זו למדנו את ההבדל בין הקרובים לירושלים, המביאים תאנים וענבים טריים, לבין הרחוקים, המביאים גרוגרות וצימוקים; את תהלוכת השור שקרניו מצופות זהב ועטרת זית בראשו בליווי החליל; את ההודעה מראש ואת עיטור הביכורים בפירות המשובחים; את יציאת הפחות, הסגנים והגזברים לפי כבוד הנכנסים ואת ביאור הירושלמי שהדבר נמדד במניין העולים; ואת עמידת בעלי המלאכה בפני מביאי הביכורים וקבלת פניהם בברכת שלום.