ביכורים, פרק ג', משנה ב'. משנתנו פותחת בתיאור התהליך של הבאת הביכורים בפועל לבית המקדש: "כיצד מעלין את הביכורים" - באיזה אופן היו מעלים את הביכורים לבית המקדש.
רקע: חלוקת העם למשמרות ולמעמדות:
המשנה פותחת בתיאור הסדר שהיה נהוג בארץ ישראל, ובאופן שבו חולקו הדברים מבחינה גיאוגרפית. מלבד קבוצות הכהנים והלויים שהיו עולים לבית המקדש, ידוע כי הכהנים נחלקו לעשרים וארבע משמרות - עשרים וארבע קבוצות, שכל אחת מהן שהתה שבוע בכל פעם בעשיית העבודה בבית המקדש. לצדם היו אנשי המעמד, ישראלים שנכחו בהבאת קרבנות הציבור: הקרבנות היומיים והמוספים שהוקרבו בשבת, ביום טוב וכיוצא בזה.
אף אנשי המעמד נחלקו לקבוצות מקבילות, בדומה לחלוקה למחוזות שלכל אחד מהם עיר מרכזית. עיר אחת נחשבה לעיר העיקרית של אותו מעמד, ואליה היו מתכנסים כל הכפרים השונים שבאותו מעמד.
ההתכנסות והלינה ברחובה של עיר:
"כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד" - כל הערים והכפרים של אותו מעמד, של אותה קבוצה, היו מתאספים יחד בעיר המרכזית, במקום העיקרי של המעמד.
"ולנין ברחובה של עיר" - בלילה שקדם ליציאתם לדרך היו לנים ברחוב הראשי של אותה עיר.
"ולא היו נכנסין לבתים" - לא היו נכנסים לתוך הבתים, מחשש שמא תהיה שם טומאת אוהל: אפשרות שגופה, או חלק ממנה, קבורה אי שם בבית, והשהייה תחת אותו גג תגרום לטומאה. משום כך, כאמצעי זהירות נוסף, לנו בחוץ.
קריאת הממונה בבוקר:
"למשכים היה הממונה אומר" - בבוקר היה הממונה, ראש המעמד, מכריז בלשון הפסוק בירמיהו: "קומו ונעלה ציון אל ה' אלוקינו" - נקום ונעלה לציון, לבית המקדש, אל ה' אלוקינו. בקריאה זו היה מתחיל התהליך כולו.
לסיכום: במשנה זו למדנו את פתיחת סדר העלאת הביכורים: התכנסות כל העיירות שבמעמד אל העיר המרכזית, הלינה ברחובה של עיר מחשש טומאת אוהל, וקריאת הממונה בהשכמת הבוקר "קומו ונעלה ציון אל ה' אלוקינו" - הקריאה שפתחה את המסע לבית המקדש.