מסכת ביכורים, פרק ג', משנה א'. המשנה פותחת בשאלה פשוטה: "כיצד מפרישין את הביכורים" - באיזה אופן מפריש אדם את פירות הביכורים.
ירידה לשדה וזיהוי הפרי:
אומרת המשנה: "יורד אדם לתוך שדהו ורואה" - האדם יורד אל תוך שדהו ומתבונן בפירותיו, ומוצא את הפרי שביכר, כלומר את הראשון שיצא באותו אילן, בעודו מבשיל וגדל:
"תאנה שביכרה" - תאנה שהוציאה את פריה הראשון.
"אשכול שביכר" - אשכול הענבים הראשון שיצא.
"רימון שביכר" - הרימון הראשון שיצא באותו אילן.
הקשירה וההכרזה:
"קוֹשְׁרוֹ בְּגֶמִי" - קושר על הענף גמי, קנה המשמש כסימן, כדי להזכיר לו שזהו הפרי המיועד לביכורים בהבשלתו. "וְאוֹמֵר: הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים" - מכריז עליו שהוא ביכורים. מאותו רגע חל עליו שם ביכורים, אלא שממתינים עד שיגדל ויבשיל, ואז מביאים אותו יחד עם שאר הביכורים לבית המקדש.
שיטת רבי שמעון:
"רבי שמעון אומר: אף על פי כן, חוזר וקורא אותם ביכורים מאחר שיטול אותם מן הקרקע" - אף שכבר הכריז עליהם שהם ביכורים בעודם בתחילת גידולם, אין די בהכרזה הראשונה. לאחר שנתלשו מן העץ ונלקחו מן הקרקע, חוזר ומכריז עליהם שוב שהם ביכורים, משהבשילו כל צורכם ונקטפו.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דרך הפרשת הביכורים: האדם יורד לשדהו, מזהה את הפרי שביכר - תאנה, אשכול או רימון - קושרו בגמי לסימן ומכריז "הרי אלו ביכורים", ולדעת רבי שמעון חוזר ומכריז עליהם ביכורים אף לאחר שנטלם מן הקרקע.