אנו פותחים בלימוד משנה ח' בפרק ב' של מסכת ביכורים. משנה זו, ושלוש המשניות שאחריה, עוסקות כולן במעמדה של בהמה הנקראת כוי.
ראוי להקדים כי נחלקו בהגיית שמה של בהמה זו - כוֹי או כְּוִי - ואנו ננקוט בלשון כוֹי. זכורני כי לפני שנים רבות שאלה קבוצה שהייתי עמה את ראש הישיבה, הרב רודרמן זכרונו לברכה, מהי ההגייה הנכונה, ולמיטב זכרוני השיב: כוֹי.
עיקר עניינו של הכוי הוא ספק שלא הוכרע בידי חז"ל: האם דינו כבהמה, דהיינו חיה מבויתת, או כחיה, שאינה מבויתת. כפי שנראה במשניות הבאות, ההבדל בין שני המעמדות הללו נוגע להלכה במספר תחומים שונים.
זיהויו של הכוי בגמרא:
הגמרא במסכת חולין מבקשת לסייע בידינו לזהות מהיכן מגיע הכוי, ומובאות בה מספר דעות:
יש המבינים שמדובר באיל בר מסוג כלשהו, שאינו נחשב ממש כאיל מלא.
אחרים אומרים שזהו תוצר של שילוב בין תיש זכר לבין צבייה נקבה.
רבי יוסי סובר שזוהי דרך שלישית נפרדת לחלוטין - סוג אחר לגמרי של קטגוריית בעל חיים.
ואילו החכמים לא הכריעו כלל האם הוא חיה או בהמה.
לשון המשנה:
מחמת מעמדו הבלתי מוכרע, מונה המשנה ארבע קבוצות של דינים:
"יש בו דרכים ששווה לחיה" - יש דרכים שבהן הוא הולך בהלכה אחר מעמד החיה.
"ויש בו דרכים ששווה לבהמה" - יש אופנים שבהם מעמדו כשל בהמת בית.
"ויש בו דרכים ששווה לבהמה ולחיה" - יש אופנים שבהם הוא דומה גם לבהמה וגם לחיה, ודינו משותף לשניהם.
"ויש בו דרכים שאינו שווה לא לבהמה ולא לחיה" - ולבסוף, ישנן דרכים שבהן אינו דומה לא לבהמה ולא לחיה.
לסיכום: במשנה זו נפתח עניינו של הכוי - בעל חיים שמעמדו לא הוכרע בידי חז"ל, אם דינו כבהמה או כחיה. עמדנו על הדעות השונות בגמרא בזיהויו: איל בר, ולד תיש וצבייה, או בריה נפרדת לגמרי כדעת רבי יוסי. מחמת ספק זה קובעת המשנה ארבע קבוצות דינים: דרכים שבהן הוא שווה לחיה, דרכים שבהן הוא שווה לבהמה, דרכים שבהן הוא שווה לשתיהן, ודרכים שבהן אינו שווה לא לזו ולא לזו.
במשניות הבאות נעסוק בפירוט הדינים הללו, ונראה כיצד באים לידי ביטוי ההבדלים שבין דין חיה לדין בהמה.