ביכורים, פרק ב', משנה ו'. משנה זו אינה עוסקת כלל במצוות ביכורים, והיא הובאה כאן משום המשותף לה ולמשניות הקודמות בדרך בנייתן: השוואת פריטים מסוימים לפריטים אחרים, ומניית הדברים שבהם הם שווים זה לזה והדברים שבהם הם חלוקים.
לשון המשנה:
"אתרוג שווה לאילן בשלושה דרכים ולירק בדרך אחד" - האתרוג שאנו נוטלים בסוכות דומה לאילן ולפירות האילן בשלושה דברים, ודומה לירק בדבר אחד שבהלכה.
שלושת הדברים שבהם שווה האתרוג לאילן:
"בערלה" - אין אפשרות לאכול אותו בשלוש השנים הראשונות, מדין ערלה.
"וברבעי" - אכילתו בשנה הרביעית בירושלים.
"ובשביעית" - בכל הנוגע להלכות שמיטה.
ומה משמעות הדבר? ההלכה היא שהאתרוג, ככל שאר פירות האילן, שנתו נקבעת על פי החנטה. כאשר הפרח נושר ונראית ניצה קטנה של פרי - זו החנטה, והשנה שבה היא מתרחשת היא הקובעת. אם חנט בשנה מסוימת, נעשית היא שנה ראשונה, ואחריה שנייה ושלישית לעניין ערלה, ורביעית לעניין רבעי; ואם חנט בשנה השביעית, הרי הוא כפוף לדיני שמיטה. בכל אלה שווה הוא לאילן, שדין פירותיו נקבע על פי החנטה.
הדבר האחד שבו דומה האתרוג לירק:
"שבשעת לקיטתו איסורו" - בירקות אין השנה נקבעת על פי החנטה, אלא על פי השנה שבה הם נלקטים ומנותקים מן הקרקע. כך גם באתרוג לעניין מעשרותיו: הקביעה באיזו שנת מעשר הוא נמצא - אם בשנה שיש בה מעשר שני או בשנה שיש בה מעשר עני - נעשית לפי שעת הלקיטה, לפי השנה שבה נלקט האתרוג ונותק מן הקרקע, בדיוק כדין ירק.
כל זה "דברי רבי יום טוב ליל", וזוהי דעתו.
דעת רבי אליעזר:
"רבי אליעזר אומר: שווה לאילן בכל דבר" - לדעתו האתרוג דומה לאילן בכל דרך שהיא, ואף לעניין שנת המעשר. גם קביעה זו נעשית על פי חנטתו, ולא על פי לקיטתו ותלישתו מן הקרקע.
לסיכום: במשנה זו נמנו שלושה דברים שבהם שווה האתרוג לאילן - ערלה, רבעי ושביעית, שכולם נקבעים על פי החנטה - ודבר אחד שבו הוא דומה לירק: קביעת שנת המעשר על פי שעת הלקיטה. ורבי אליעזר חולק וסובר שהאתרוג שווה לאילן בכל דבר, ואף שנת המעשר שלו נקבעת על פי החנטה.