ביכורים, פרק ב, משנה ה. משנה זו עוסקת בתרומת מעשר - אותם עשרה אחוזים הנלקחים מן המעשר שבידי הלוי וניתנים לכהן - ובשאלה באיזה אופן היא דומה לביכורים ובאיזה אופן היא דומה לתרומה. וכלשון המשנה: תרומת מעשר שווה לביכורים בשתי דרכים, ולתרומה בשתי דרכים.
שני הדברים שבהם היא דומה לביכורים:
נקדים את דין התרומה: אין תורמים שלא מן המוקף. התרומה שאדם מפריש, מייעד ונותן לכהן, צריכה להיות סמוכה לטבל שממנו הוא מפריש. ומכיוון ששניהם צריכים להימצא זה בצד זה, אין מפרישים מן הטהור על הטמא - שמא מתוך קירובם זה לזה תיטמא התרומה הפוטנציאלית. נמצא ששני הדינים הללו הם למעשה שני צדדים של רעיון אחד.
ובתרומת מעשר שנינו במשנתנו: "ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף כביכורים":
"שלא מן המוקף" - תרומת המעשר יכולה להימצא במקום אחד, ואילו המעשר ראשון שממנו מפרישים אותה יכול להיות מרוחק ממנה, ואין הן צריכות להיות סמוכות. וכך הוא הדין בביכורים.
"מן הטהור על הטמא" - מאחר שאין הן צריכות להיות סמוכות, אין כל חשש להפריש מן הטהור על הטמא. וכך הוא הדין בביכורים.
שני הדברים שבהם היא דומה לתרומה:
"ואוסרת את הגורן" - כל עוד לא הופרשה תרומת המעשר, הגורן, כלומר ערימת התבואה, אסורה באכילה עד שיפריש. בביכורים, כפי שלמדנו במשנה הקודמת, אין הדבר כן: אין הם אוסרים את הגורן, ואין התבואה נחשבת טבל מחמת שלא הפריש ביכורים.
"ויש לה שיעור כתרומה" - לתרומת מעשר יש שיעור קצוב, אחד מעשרה, וכן לתרומה יש שיעור.
וראוי לדייק בעניין השיעור: אף שהזכרנו במשנה הקודמת כי גם לביכורים נקבע שיעור, שיעור זה אינו נרמז בשום מקום בתורה. לעומת זאת שיעור התרומה, אף שהוא מדרבנן, נרמז בתורה באסמכתא. בנקודה זו נבדלים השניים זה מזה: לתרומת מעשר ולתרומה יש מקור בתורה לשיעורם, ולביכורים אין.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי תרומת מעשר עומדת בין שתי המצוות: כביכורים היא ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף, וכתרומה היא אוסרת את הגורן עד שתופרש ויש לה שיעור קצוב הנרמז בתורה.