ביכורים, פרק ב', משנה ג'. משנה זו מונה דברים המשותפים לתרומה ולמעשר שני, ואילו הביכורים אינם שותפים להם בעניינים אלו.
הדברים שנוהגים בתרומה ובמעשר שני ואינם נוהגים בביכורים:
"אוסרין את הגורן" - כל עוד לא הופרשו התרומה והמעשר, ערימת התבואה שבגורן אסורה באכילה, שכן דין טבל עליה, ואין היא מותרת עד שיופרשו ממנה התרומה והמעשר. לא כן בביכורים: אף שיש מצווה להביאם, ולמעשה מפרישים אותם קודם לתרומה ולמעשר, אי הפרשתם אינה אוסרת את שאר התוצרת של אותו שדה או של אותו אילן.
"ויש להם שיעור" - שיעורו של מעשר שני ידוע מן התורה: עשירית ממה שנותר לאחר הפרשת תרומה ומעשר ראשון. התרומה, אף שמן התורה אין לה שיעור, קבעו לה חכמים שיעור: מי שנפשו רחבה נותן אחד מארבעים, הבינוני נותן אחד מחמישים, והקמצן נותן אחד משישים - ושיעורים אלו מדרבנן.
לביכורים, לכאורה, אין שיעור אפילו מדרבנן. אלא שבירושלמי מובאת ברייתא ובה דברי רבי שמעון, שאף לביכורים יש שיעור של אחד משישים, ואף הוא אינו מן התורה אלא מדרבנן. יש המחלקים בין שני סוגי הדרבנן: שיעור התרומה הוא דרבנן שיש לו אסמכתא בתורה, מקור שבו הוא נרמז - אחד מחמישים נרמז בספר במדבר, ואחד משישים נרמז בספר יחזקאל; ואילו לשיעור הביכורים אין רמז כלל במקרא, ואינו אלא תקנת חכמים. זהו ההבדל שהמשנה מתארת.
"ונוהגין בכל הפירות" - תרומה ומעשר שני חלים על כל סוגי הפירות והתבואה, מה שאין כן בביכורים, הנוהגים בשבעת המינים בלבד - הפירות והתבואה שארץ ישראל משתבחת בהם.
"בפני הבית ושלא בפני הבית" - מצוות תרומה ומעשר שני נוהגות בזמן שבית המקדש קיים וגם לאחר שחרב, משום שקדושת הארץ נותרת אף לאחר החורבן. ואילו הביכורים, הואיל וצריכים להביאם לבית המקדש, תלויים בקיומו.
"ובאריסין ובחכירות ובסיקריקון ובגזלן" - חובת תרומה ומעשר שני חלה גם על האריסים, בין אריס המשלם באחוז מן היבול ובין חוכר המשלם במחיר קבוע מן היבול, וכן על הסיקריקון - שודד חמוש הגוזל את השדה - ועל הגזלן. כולם חייבים בתרומה ובמעשר שני, ואינם חייבים בביכורים.
לסיכום: כל הדברים הללו - "הרי אלו בתרומה ובמעשר" - קיימים בתרומה ובמעשר שני, "מה שאין כן בביכורים", שאינם נוהגים במצוות ביכורים.