ביכורים, פרק ב', משנה ב'. בדומה למשנה הקודמת, אף משנתנו מונה רשימת דברים המשותפים למעשר שני ולביכורים, ואינם נוהגים בתרומה: "יש במעשר ובביכורים מה שאין כן בתרומה".
הצדדים השווים במעשר שני ובביכורים:
"שהמעשר והביכורים טעונים הבאת מקום" - יש להביאם למקום מסוים: מעשר שני מובא לירושלים ונאכל בה, וביכורים מובאים אל בית המקדש. תרומה, לעומת זאת, אינה טעונה הבאת מקום, וכל עוד היא ניתנת לכהן - יכולה היא להיות בכל מקום.
"וטעונים וידוי" - וידוי מעשר נעשה פעמיים במחזור השמיטה: לאחר השנה השלישית ולאחר השנה השישית, בזמן הפסח. מי שטרם טיפל במעשר השני שברשותו או בהעלאת ביכוריו, מתייחס לכך בוידוי ומבער אותם. אף שתרומה נזכרת אף היא בוידוי, אין אומרים וידוי מעשר על תרומה בלבד. במובן זה מעשר וביכורים הם עיקר במצוות וידוי מעשר, מה שאין כן תרומה.
"ואסור לאונן" - אונן, מי שאיבד זה עתה קרוב משפחה, אסור באכילת מעשר שני וכן באכילת ביכורים, ואילו תרומה מותרת לו באכילה.
"וחייבים בביעור" - חובה להיפטר מהם בזמן וידוי מעשר, בשונה מתרומה שאינה טעונה השמדה אלא ניתנת לכהן.
שיטת רבי שמעון בשני דינים אלו:
"ורבי שמעון מתיר" - לעניין אונן. מה הוא מתיר? נראה שאין הוא מתיר אלא ביכורים, שכן במעשר שני מפורש בתורה שאינו נאכל לאונן; ואילו בביכורים אין הדבר מפורש, ולדעתו הם מותרים לאונן כתרומה ולא כמעשר שני.
"ורבי שמעון פוטר" - לעניין ביעור. אף כאן כוונתו לביכורים ולא למעשר שני: ביכורים אינם טעונים ביעור, ואפשר לתיתם לכהן בדיוק כתרומה ולא כמעשר שני.
דבר שיש לו מתירין:
בהמשך לצדדים המשותפים למעשר שני ולביכורים כנגד תרומה, אומרת המשנה שאף אם כמות זעירה של מעשר שני או של ביכורים התערבה בפריטים אחרים, מקבלים כל אותם פריטים את מעמד המעשר השני או הביכורים, ואינם בטלים. הטעם: שניהם נחשבים 'דבר שיש לו מתירין' - יש להם דרך היתר לאכילה, שהרי מעשר שני נאכל בירושלים, וביכורים נאכלים לכהן בירושלים. מאחר שיש דרך היתר לאוכלם, אינם בטלים. תרומה, לעומת זאת, אין למי שאינו כהן דרך היתר לאוכלה, ולפיכך היא בטלה באחד ומאה.
ראוי לדייק בלשון המשנה: דין זה, שהוא דבר שיש לו מתירין ואינו בטל, נוהג בירושלים בלבד. מחוץ לירושלים אין מתירין לאכול מעשר שני וביכורים, ולפיכך הם בטלים שם.
גידולים:
מאותו יסוד ממשיכה המשנה: הנוטע דברים הבאים ממעשר שני או מביכורים, אף הצומח מהם אסור באכילה בירושלים - כלומר אסור לאוכלם באופן שאין נוהגים בו קדושת ביכורים או קדושת מעשר שני, או לאוכלם בטומאה וכיוצא בזה, שכן אף הגידולים אינם בטלים.
עוד מזכירה המשנה כי אין הדבר בטל אף לגבי זר או בהמה, שאינם יכולים לאכול ביכורים. לכאורה היה מקום לטעון שכלפיהם אין זה 'דבר שיש לו מתירין', שהרי להם אין היתר אכילה כלל; אך מאחר שיש לו מתירין לכהן בירושלים, נשמר מעמד זה אף כלפי זר ובהמה.
"ורבי שמעון מתיר" - דווקא במקרה של גידולים. לדעתו, משנזרע הדבר - בטל. בתערובת מודה רבי שמעון שאינה בטלה, אך בגידולים סובר הוא שהדבר מותר.
לסיכום: "הרי אלו במעשר ובביכורים מה שאין כן בתרומה" - כל הדברים שנמנו שווים במעשר שני ובביכורים ואינם נוהגים בתרומה: הבאת מקום, וידוי, איסור לאונן וחיוב ביעור, וכן דין 'דבר שיש לו מתירין' שאינו בטל בתערובת ובגידולים בירושלים. לעומת זאת רבי שמעון מתיר לאונן, פוטר מביעור ומתיר בגידולים, מתוך שהוא משווה את הביכורים לתרומה ולא למעשר שני.