ביכורים, פרק א', משנה י"א. משנה זו פותחת במחלוקת שכבר עמדנו עליה, והמפרשים מתקשים להבין מדוע חוזרת המשנה ושונה אותה.
"הקונה שלושה אילנות בתוך של חברו - מביא ביכורים":
הקונה שלושה אילנות בשדהו של חברו, אף שקנה את האילנות בלבד, מביא ביכורים וקורא. אף התנא קמא מודה שבקניית שלושה אילנות נקנית עמם הקרקע שסביבותיהם, הבאה יחד עמם, ומשום כך נחשבת היא "אדמתך" - לא האילנות בלבד שלו, אלא אף הקרקע, ולפיכך מביא וקורא.
דעת רבי מאיר:
רבי מאיר אומר: "אפילו לשניים" - אף בשני אילנות הדין כן. במשנה ו' למדנו כי בשני אילנות הסתפקו חכמים אם נקנית עמם קרקע אם לאו, ולפיכך קבעו שמביא ואינו קורא. רבי מאיר, לעומתם, סבור בוודאות שאף בקניית שני אילנות נקנית הקרקע.
"קנה אילן וקרקעו":
הקונה אילן אחד בלבד, אך פירש בשעת הקנייה שהוא קונה אף את הקרקע שסביב האילן - אף שמדובר באילן יחיד, הואיל וקנה את הקרקע במפורש הריהי שלו, ולפיכך מביא וקורא.
דעת רבי יהודה:
רבי יהודה מרחיב את גדרי הבעלות ואומר: "אף בעלי אריסות וחכירות מביאין ביכורים". במשנה ב' למדנו שאין האריסים מביאים ביכורים, ובכלל זה שני סוגים:
אריס: הנותן לבעל הקרקע אחוז מן היבול.
חוכר: אינו נותן אחוז, אלא סכום קצוב לבעל הקרקע.
רבי יהודה חולק וסובר כי מעמד האריסות הוא רמת בעלות מספקת כדי להביא ביכורים ולקרוא את הקריאה, ונחשבת הקרקע "אדמתך".
אולם הירושלמי מבאר שאין מדובר כאן בחוכר רגיל, אלא במצב שבו ההסדר עובר מדור לדור, מאב לבן. דווקא במקרה זה חולק רבי יהודה וקובע שהם מביאים וקוראים, שכן מחמת הקשר הבין-דורי שבינם לבין הקרקע - אף שאינם אלא אריסים - הרי הם מביאים וקוראים ביכורים. אך באריס רגיל יודה שאינו יכול.
לסיכום: במשנה זו למדנו את גדרי הבעלות הנדרשים להבאת ביכורים ולקריאה: הקונה שלושה אילנות קונה עמם קרקע, ולפיכך מביא וקורא; לדעת רבי מאיר אף בשני אילנות; הקונה אילן וקרקעו במפורש - אף באילן יחיד; ולדעת רבי יהודה אף בעלי אריסות וחכירות מביאים ביכורים, ולפי הירושלמי דווקא כאשר ההסדר נמשך מדור לדור.