משנה י' בפרק א' של מסכת ביכורים מונה מי הם המביאים ביכורים ואף עושים את הקריאה: "ואלו מביאין ביכורין" - אלו מביאים ביכורים ואף קוראים עליהם את פרשת מקרא ביכורים.
תנאי ההבאה שמונה המשנה:
"מן העצרת ועד החג" - זמן ההבאה הוא מחג השבועות ועד חג הסוכות.
"משבעת המינים" - מן הפירות של שבעת המינים שארץ ישראל משתבחת בהם.
"מפירות שבהרים" - פירות שאינם תמרים יש להביא מאזור הררי, שכן שם הם גדלים בטיב מעולה יותר.
"מתמרות שבעמקים" - תמרים יש להביא דווקא מאלה הגדלים בעמקים, שכן הגדלים בעמק משובחים יותר.
"ומזיתי שמן" - הזיתים צריכים להיות ראויים וטובים דיים כדי להוציא מהם שמן.
"מעבר הירדן" - ההבאה אינה מוגבלת לפירות ארץ ישראל בלבד, אלא כוללת אף את הצד המזרחי של נהר הירדן.
דעת רבי יוסי הגלילי:
על כך חולק רבי יוסי הגלילי ואומר: "אין מביאין ביכורים מעבר הירדן, שאינה ארץ זבת חלב ודבש" - אין מביאים ביכורים מאותו אזור שבצדו המזרחי של נהר הירדן, משום שאין הוא נחשב לארץ זבת חלב ודבש.
יסוד דבריו בנוסח הקריאה שאומרים בפרשת ביכורים: "ויתן לנו את הארץ הזאת, ארץ זבת חלב ודבש". לדעת רבי יוסי הגלילי, הגדרה זו אינה הולמת את עבר הירדן, ולפיכך אין מביאים ממנו ביכורים.
לסיכום: במשנה זו למדנו את תנאי ההבאה והקריאה - הזמן שמן העצרת ועד החג, ההבאה משבעת המינים, הפירות מן ההרים והתמרים מן העמקים, זיתים הראויים לשמן, וכן פירות מעבר הירדן; ואת דעת רבי יוסי הגלילי, השולל הבאה מעבר הירדן משום שאינה ארץ זבת חלב ודבש.