ביכורים, פרק א', משנה ט'. בסיום משנה ח' הזכרנו כי על המביא מוטלת האחריות להביא את ביכוריו - כפי שנראה להלן, אל הר הבית או אל העזרה. משנתנו מבררת מניין נלמד דין זה.
חובת האחריות עד הר הבית:
שואלת המשנה: מניין שמוטלת על האדם אחריות לדאוג שביכוריו יגיעו לבית המקדש, עד שיביאם להר הבית? מן הפסוק: "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה'" - מכאן שהאדם חייב באחריותם עד הגעתם להר הבית.
הר הבית או העזרה?
אף שהמשנה נוקטת בהר הבית כקריטריון, יש דעה שאין הר הבית הוא הקובע אלא העזרה. ואכן, כפי שהזכרנו במשנה הקודמת, המקרה שנידון שם היה בנטמאו בעזרה ולא בנטמאו בהר הבית, משום שהביכורים צריכים להגיע אל העזרה עצמה.
הבאת מין נוסף:
המשנה מסיימת בהלכה נוספת: אדם שהביא מין אחד מפירות שדהו וקרא עליו את קריאת הביכורים, וחזר והביא מין אחר - חייב הוא בהבאה, שהרי חובה להביא ביכורים מכל מין ומין. אם הביא מן הענבים, חייב להביא אף מן התאנים ומן התמרים. אך את הקריאה אינו חוזר וקורא בהבאת המין השני.
דין זה נלמד מן הפסוק "הגדתי היום" - מן הלשון "אמרתי היום", שהוא אחד מן המאמרים הנאמרים בקריאת הביכורים, למדים שהאמירה נאמרת פעם אחת ולא פעמיים. נמצא, שאף על פי שחלה חובה להביא את המין השני, אין חובה לשוב ולומר עליו את קריאת הביכורים.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי האחריות על הביכורים מוטלת על בעליהם עד שיביאם להר הבית, כנלמד מן הפסוק "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה'", ולדעה אחרת עד הגעתם לעזרה. כמו כן למדנו שההבאה חלה על כל מין ומין, אך הקריאה נאמרת פעם אחת בלבד, כנלמד מ"הגדתי היום".