ביכורים, פרק א', משנה ח'. משנתנו דנה במה שאירע לביכורים לאחר שהופרשו: מה הדין כאשר נגרם להם נזק בלתי צפוי, ומה מעמדם של הפירות המובאים תחתיהם.
המקרים שבהם אבדו הביכורים:
לשון המשנה: "הפריש ביכורים, נבזזו, נמקו, נגנבו, אבדו או שנטמאו - מביא אחרים תחתיהם ואינו קורא". אלו הם המקרים:
"נבזזו" - נגזלו ממנו.
"נמקו" - נרקבו.
"נגנבו" - נלקחו ממנו בגניבה, בהיחבא.
"אבדו" - אבדו ממנו.
"נטמאו" - נעשו טמאים.
בכל אחד מן המקרים הללו מוטל על האדם להביא פירות אחרים תחתיהם, שהרי חובת הבאת הביכורים עדיין עומדת בעינה. אלא שהפירות המובאים במקומם אינם ביכורים ממש - אין הם עוד ראשית הפירות ואין להם מעמד זה, והאדם מביא את הדבר הקרוב ביותר לביכורים. משום כך קובעת המשנה "ואינו קורא" - אף שהוא מביא את התחליפים בתורת ביכורים, אין הוא אומר את מקרא הביכורים, שכן בהצהרה זו הוא אומר שאלו הם ראשית פרי האדמה, ופירות אלו כבר אינם ראשית הפירות.
החומש בביכורים השניים:
הלכה נוספת נאמרה בביכורים המשלימים. בדרך כלל דין הביכורים כדין התרומה: זר שאכל אותם שלא כדין משלם לכהן את הקרן, ומוסיף עליה חומש, שהוא עשרים וחמישה אחוזים מן הקרן. אך כאן קובעת המשנה: "והשניים אינם חייבים עליהם חומש" - בביכורים השניים המובאים תחת הראשונים, זר שאכלם משלם אמנם את הקרן לכהן, אך פטור הוא מקנס החומש. ראוי לציין כי יש מפרשים המבינים שמשנתנו היא דעת יחיד, ואין זו ההלכה למעשה, אלא אכן חייב בחומש.
נטמאו בעזרה:
המקרה של טומאה שנמנה לעיל עוסק בטומאה שאירעה קודם שהובאו הפירות לבית המקדש. מה הדין כאשר נטמאו הביכורים לאחר שכבר הגיעו לעזרה? ראוי לציין ששאר המקרים אינם שייכים בשלב זה: גניבה וגזלה אינן מצויות משהגיע לשם, רקבון אינו מתרחש בפרק זמן קצר כל כך, ואיבוד אף הוא נדיר ביותר - אך טומאה אפשרית.
בנטמאו בעזרה נאמר "לא פדות ולא נגאלין" - כלומר משליכם מן הסל מפני שנטמאו, ואינו חייב להביא ביכורים אחרים תחתיהם. הטעם לכך: משהגיעו הפירות להר הבית, שוב אין עליו אחריות, וכבר קיים לכל הפחות את הדרישה המינימלית של הבאת ביכורים.
ואף על פי כן אינו קורא את מקרא הביכורים, משום שהקריאה צריכה להיעשות מתוך שמחה, ואין אדם שרוי בשמחה כאשר ביכוריו נטמאו.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי ביכורים שנבזזו, נמקו, נגנבו, אבדו או נטמאו קודם שהגיעו לבית המקדש - מביא אחרים תחתיהם ואינו קורא, שכן אין אלו עוד ראשית הפירות; הביכורים השניים אינם חייבים עליהם חומש (ויש הסוברים שזו דעת יחיד); ואילו נטמאו לאחר שהגיעו לעזרה - אינו מביא אחרים תחתיהם, שכבר יצא ידי חובתו, אך אינו קורא, לפי שהקריאה נאמרת מתוך שמחה.