ביכורים, פרק א' משנה ז'. המשנה דנה במי שהפריש ביכורים משדהו ולאחר מכן מכר את השדה: "המפריש ביכוריו ומכר שדהו - מביא ואינו קורא".
הבאה ללא קריאה:
מדובר במי שמכר את שדהו היחיד, ושוב אין קרקע בבעלותו. משאין לו קרקע, אין באפשרותו לומר את פרשת הקריאה. לפיכך קובעת המשנה שהוא מביא את הביכורים - שכן בשעת ההפרשה עדיין הייתה הקרקע ברשותו - אך אינו קורא, מאחר שבשעת ההבאה כבר אין לו קרקע.
הירושלמי מציין, כפי שהזכרנו במשנה הקודמת, שמדובר דווקא במקרה שכבר בשעת ההפרשה עמד למכור את השדה, ולפיכך מלכתחילה לא הייתה כל ציפייה לקריאה, שהרי היה ידוע מראש שלא תישאר בידו קרקע. אך אילו הפריש מתוך תוכנית לקרוא, ורק לאחר מכן מכר את הקרקע באופן שנמנעה ממנו הקריאה, לא היה יכול להביא את הביכורים כלל, והם היו נותרים בצד עד שירקבו.
דינו של הקונה:
ממשיכה המשנה ודנה ב"והשני" - הקונה שרכש את אותו שדה עצמו. האם הוא מביא ביכורים לאחר שהמוכר כבר הפריש מהם? בכך נחלקו התנאים:
תנא קמא: "מאותו המין אינו מביא, ממין אחר מביא וקורא" - מאותו סוג פרי שממנו כבר הופרשו ביכורים אין הקונה מביא; אך ממין אחר הגדל באותו שדה הוא מביא וקורא.
רבי יהודה: "אף מאותו המין מביא וקורא" - אף מאותו סוג פרי עצמו שממנו הביא המוכר, מביא הקונה וקורא.
יסוד המחלוקת - "הגדתי היום":
בפרשת הקריאה נאמר "הגדתי היום", ולמדים מכאן שמגיד הוא פעם אחת ואינו מגיד פעמיים. על יסוד זה נחלקו:
לדעת תנא קמא: הקונה אינו מביא מאותו המין שממנו הביא הראשון, שהרי יש בכך משום עשיית הדבר פעמיים. אף שלמעשה לא נעשתה כאן קריאה כפולה, שהרי האדם הראשון לא קרא בפועל, מכל מקום יש כאן הבאת ביכורים פעמיים מאותו המין ממש, ודבר זה אינו מותר. ואילו ממין אחר אין הרעיון של עשייה פעמיים חל כלל.
לדעת רבי יהודה: הכלל שאין אדם מביא וקורא אלא פעם אחת ולא פעמיים נאמר באדם אחד בלבד. אדם אחד אינו מביא פעמיים, אך שני אנשים שונים מביאים. לפיכך אף מאותו מין פרי ממש מביא הקונה וקורא.
לסיכום: במשנה זו למדנו שהמפריש ביכורים ומכר את שדהו מביא ואינו קורא, ולדעת הירושלמי דווקא כשעמד למכור כבר בשעת ההפרשה. בדינו של הקונה נחלקו: לתנא קמא אינו מביא מאותו המין ומביא וקורא ממין אחר, ולרבי יהודה מביא וקורא אף מאותו המין, שכן הכלל הנלמד מ"הגדתי היום" נאמר באדם אחד ולא בשני בני אדם.