במשנה ו' ממשיכה המשנה ביסוד שכבר עמדנו עליו: אין אדם מביא ביכורים אלא אם כן יש לו קרקע, כלומר שהוא בעליו של השטח שבו נטוע העץ. מכאן פונה המשנה לדון בקונה אילנות בשדה חברו.
הקונה שני אילנות בשדה חברו:
הכל מודים שהקונה שלושה אילנות מחברו קנה עמם אף את הקרקע שסביבם, ולפיכך במקרה כזה מביא ביכורים וקורא את פרשת הביכורים, שהרי הפירות באים מקרקעו ומאדמתו כלשון הפסוק. הספק הוא בקונה שני אילנות בלבד: האם הקרקע שסביב האילנות נקנית עמם, אם לאו.
לדעת תנא קמא - מביא ואינו קורא. תנא קמא מייצג את שיטת חכמים, שנשארו מסופקים אם הקונה שני אילנות בשדה חברו קנה עמם את הקרקע. משום כך אמרו: יביא ביכורים מספק, אך לא יקרא, שכן אין ודאות שזו "אדמתך".
לדעת רבי מאיר - מביא וקורא. לשיטתו, אף הקונה שני אילנות בשדה חברו קונה את הקרקע שסביב אותם אילנות, והרי זו אדמתו לכל דבר. חכמים הסתפקו בדבר, ואילו רבי מאיר היה בטוח בו.
יבש המעיין או נקצץ האילן:
המשנה ממשיכה ודנה במי שהיה בשדהו מעיין המשקה את העצים ויבש, או שנקצץ האילן עצמו. לדעת תנא קמא מביא ואינו קורא: קרקע אמנם יש לו, אלא שהיא נחשבת קרקע פחותה, ולפיכך אינו קורא בפועל.
ידוע הכלל, שכדי להביא ביכורים בלא קריאה צריך שההפרשה תיעשה מלכתחילה מתוך ידיעה שלא תהיה קריאה. אך אם בשעת ההפרשה היה ראוי למקרא ביכורים, ורק לאחר מכן נשללה ממנו היכולת לקרוא - שוב אינו יכול להביא כלל. על כורחנו, אפוא, שמדובר כאן במצב שבו כבר בשעת קטיפת הביכורים היה ברור שלא תהיה קריאה, ולפיכך רשאי להביאם בלא קריאה.
רבי יהודה חולק ואומר: מביא ביכורים אף קורא, שהרי קרקע יש לו. אין הוא רואה עיכוב בכך שהקרקע איבדה את מעיינה או שנקצץ אילנה.
זמן הבאת הביכורים והקריאה:
"מעצרת ועד החג - מביא וקורא" - משבועות ועד סוכות מביא את הביכורים וקורא את הפרשה. זמן זה נחשב זמן של שמחה, וכלשון הפסוק שבקריאה: "ושמחת בכל הטוב".
"מן החג ועד חנוכה - מביא ואינו קורא" - מסוכות ועד חנוכה מביא בלבד. אף שעדיין נקטפים פירות רבים, עיקר זמן הקציר, והשמחה הבאה עמו, הוא בתקופה המוקדמת יותר.
רבי יהודה בן בתירה חולק וסובר שאף עד חנוכה מביא וקורא. רבים מבארים את שיטתו: מאחר שגם בין סוכות לחנוכה נלקטים פירות רבים, אף זמן זה נחשב זמן של שמחה, ולפיכך יכול לקרוא ולומר "ושמחת בכל הטוב".