TheWholeTorah.aiBeta

Bikkurim פרק א' משנה ג': ביכורים פרק א משנה ג

לימוד בחברותא

ביכורים, פרק א', משנה ג'. משנה זו מפרטת את סוגי הפירות שאינם חייבים בדיני ביכורים, ואת הזמן שממנו ואילך ניתן להביאם.

"אין מביאין ביכורים חוץ משבעת המינים":

פרי שאינו נמנה על שבעת המינים שבהם שיבחה התורה את ארץ ישראל - כגון תפוח - אין מביאים ממנו ביכורים כלל. אין מביאים אלא משבעת המינים:

  • שני הדגנים: חיטה ושעורה.

  • חמשת הפירות: ענבים, תאנים, רימונים, זיתים ותמרים.

פירות שאינם מן המובחר:

אף בתוך שבעת המינים, אין מביאים אלא מן המשובח שבהם. וכך מונה המשנה:

  • "ולא מתמרים שבהרים" - אף שמביאים תמרים, אין מביאים מן התמרים הגדלים באזור ההררי, שכן התמרים גדלים במיטבם דווקא בעמק.

  • "ולא מפירות שבעמקים" - שאר הפירות, כגון רימונים, אין מביאים מהם כשגדלו בעמק, שכן דרכם של הפירות לגדול במיטבם דווקא בשטח הררי, למעט התמרים.

  • "ולא מזית השמן שאינם מן המובחר" - אף מן הזיתים המיועדים להוצאת שמן, אין מביאים את אלו שאינם מן הסוג המובחר.

זמן הבאת הביכורים:

"אין מביאין ביכורים קודם לעצרת" - אין מביאים ביכורים לפני חג השבועות. "אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהם קודם לעצרת, ולא קיבלו מהם" - מעשה שהיה באנשי הר צבועים שהביאו את ביכוריהם לבית המקדש קודם לשבועות, ולא קיבלו מהם את הביכורים.

מקורה של הלכה זו בכתוב: "וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה" - החג המקושר לקציר הוא חג השבועות, "ביכורי מעשיך" הם הפירות הראשונים של פעולותיך, "אשר תזרע בשדה". מכאן למדים ששבועות הוא הזמן הראשון להבאת ביכורים.

אמנם הביכורים שנאמרו בשבועות הם שתי הלחם הבאים כמנחה - הגרעינים הראשונים המובאים בבית המקדש; אף על פי כן, מכך שקרא להם הכתוב "ביכורים", למדים על הביכורים בכללם, ואף על פירות הביכורים, שאין מביאים אותם קודם לשבועות.

ומדוע לא קיבלו מאנשי הר צבועים? מעיקר הדין, המביא ביכורים קודם לעצרת - מקבלים ממנו, ומניחים את הפירות בצד עד שיגיע חג השבועות, ואז מביאים אותם בבית המקדש. אלא שאנשים אלו היו אנשים חשובים, וחששו שמא ילכו אחריהם. כך מבארים הראשונים על פי הירושלמי.

לסיכום: במשנה זו למדנו שאין מביאים ביכורים אלא משבעת המינים, ואף מהם - רק מן המובחר, ולא מתמרים שבהרים, לא מפירות שבעמקים ולא מזית השמן שאינו מן המובחר. עוד למדנו שאין מביאים ביכורים קודם לעצרת, כנלמד מן הכתוב "וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה", ועמדנו על מעשה אנשי הר צבועים שלא קיבלו מהם משום חשיבותם, שמא ילכו אחריהם.