ברכות, פרק ב', משנה ח'. משנה זו מתייחסת אל האמור לעיל במשנה ה', שבה הובא המעשה ברבן גמליאל שקרא קריאת שמע בלילה הראשון לאחר שנשא אישה, אף שמעיקר הדין החתן פטור מקריאתה באותו לילה.
לשון המשנה:
"חתן, אם רצה לקרות קריאת שמע לילה הראשון, קורא" - אף שמעיקר הדין הוא פטור, הרשות נתונה בידו לקרותה, כדרך שנהג רבן גמליאל.
"רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הרוצה ליטול את השם יטול" - לדעתו, אין כל אדם רשאי לנהוג כן.
מה מבטא החתן הקורא?
הנהגה של חסידות.
דקדוק במצוות.
יכולת לכוון את דעתו אף בשעה שהוא טרוד במצווה אחרת.
החמרה על עצמו מעל הדין.
ואולם יש בהנהגה זו מידה מסוימת של גאווה, ומעשהו נראה כיוהרה, ולפיכך אין ראוי לאדם לנהוג כן.
דברי התוספות למעשה בזמננו:
התוספות כותבים כי בזמננו אין ביכולתנו לטעון שאנו רגילים לכוון כוונה מדוקדקת בשעת אמירת שמע. לפיכך, חתן הנמנע מקריאת שמע בליל חתונתו - הימנעותו עצמה היא בבחינת יוהרה, כאילו הוא מצהיר שכוונתו שלמה באופן קבוע ורגיל, עד שאין ביכולתו לכוון כראוי עתה. משום כך, מותר לאדם בזמננו לקרוא את שמע בלילה הראשון לנישואיו.
לסיכום: המשנה מלמדת כי חתן הרוצה לקרות קריאת שמע בלילה הראשון - קורא, כרבן גמליאל; ורבן שמעון בן גמליאל חולק וקובע כי "לא כל הרוצה ליטול את השם יטול", מפני מידת היוהרה שבדבר. התוספות מחדשים כי בזמננו הדין נהפך: מאחר שאין אנו רגילים בכוונה מדוקדקת, דווקא ההימנעות מן הקריאה היא היוהרה, ולפיכך רשאי החתן לקרות.