ברכות, פרק ב', משנה ב'. במשנה הקודמת למדנו על ההפסקות שמותר לעשותן ושאסור לעשותן, בין הפרקים ובתוך הפרקים עצמם של קריאת שמע והברכות הסובבות אותה. במשנה שלפנינו מפרט התנא מהם אותם מקומות הפסקה, ובנוסף נכנסת המשנה לשאלה מדוע נקבע סדר פרשיות קריאת שמע כפי שהוא לפנינו.
מקומות ההפסקה - "אלו הן בין הפרקים":
"בין ברכה ראשונה לשנייה" - בין הברכה הראשונה של קריאת שמע, המסתיימת ב"יוצר המאורות", לברכה השנייה - "אהבה רבה" ("אהבת עולם").
"בין שנייה לשמע" - בין הברכה השנייה לבין קריאת שמע עצמה.
"בין שמע לוהיה אם שמוע" - בין הפרשה הראשונה לפרשה השנייה.
"בין והיה אם שמוע לויאמר" - בין הפרשה השנייה לפרשת ציצית.
"בין ויאמר לאמת ויציב" - בין סיום פרשת ציצית לברכת "אמת ויציב".
ומוסיף התנא: "בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק" - אין להפסיק בין "ויאמר" לבין "אמת ויציב". מטעם זה נוהגים לומר "ה' אלוקיכם אמת", בחיבור המילה "אמת" לסיום הפרשה, ללא כל הפסקה ביניהן.
טעמו של סדר הפרשיות:
רבי יהושע בן קרחה דן בשאלה מדוע נקבע סדר פרשיות קריאת שמע דווקא באופן זה:
"למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? אלא כדי שיקבל עול מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עול מצוות" - תחילה על האדם לקבל עליו את עול מלכות שמים, כלומר את ההכרה שהקב"ה מנהיג את העולם ואת חייו, ומשום כך מוטל עליו להקשיב לדברו. משנקבעה בו הכרה זו, מסוגל הוא לקבל עליו את עול המצוות והציוויים.
"והיה אם שמוע" קודמת ל"ויאמר" - "שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, וויאמר אינו נוהג אלא ביום" - פרשת "והיה אם שמוע" עוסקת במצוות הנוהגות ביום ובלילה, כגון לימוד תורה, ואילו "ויאמר" עוסקת במצוות ציצית, שהיא מצווה התלויה ביום. לפיכך נסמכה לאחר "והיה אם שמוע".
לסיכום: במשנה זו פורטו מקומות ההפסקה "בין הפרקים" - בין הברכה הראשונה לשנייה, בין הברכה השנייה לקריאת שמע, ובין הפרשיות זו לזו; ולמדנו שאין להפסיק בין "ויאמר" ל"אמת ויציב", ומטעם זה מחברים "ה' אלוקיכם אמת". כמו כן עמדנו על טעמו של סדר הפרשיות: קבלת עול מלכות שמים קודמת לקבלת עול מצוות, ופרשה הנוהגת ביום ובלילה קודמת לפרשה הנוהגת ביום בלבד.