ברכות, פרק א', משנה ד'. במשנה זו נעסוק בברכות המקיפות את קריאת שמע - אותן ברכות שתיקנו חכמים לפני הקריאה ולאחריה, בשחרית ובערבית.
"בשחר מברך שתיים לפניה ואחת לאחריה":
"שתיים לפניה" - שתי ברכות הנאמרות קודם קריאת שמע: ברכת "יוצר אור", שחותמים בה "יוצר המאורות", ולאחריה הברכה הידועה בשם "אהבה רבה" (ויש נוסחים: "אהבת עולם"), העוסקת בתורה והנאמרת סמוך ממש לקריאת שמע.
"ואחת לאחריה" - ברכה אחת לאחר הקריאה, היא ברכת "גאל ישראל".
"ובערב שתיים לפניה ושתיים לאחריה":
"שתיים לפניה" - ברכת "המעריב ערבים" וברכת "אוהב את עמו ישראל".
"ושתיים לאחריה" - ברכת "גאל ישראל" וברכת "השכיבנו".
ראוי לציין כי "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" אינו נאמר בהכרח: בארץ ישראל אין נוהגים לאומרו, ואין הוא נאמר אלא בנסיבות מסוימות. לפיכך אין המשנה עוסקת בו כלל, שכן אין הוא מעיקר המניין; ולדברי התוספות מדובר בתקנה נפרדת ושונה.
"אחת ארוכה ואחת קצרה":
ביטוי זה נושא לדיון בין הראשונים, מה בדיוק כוונתו. לשם הפשטות נלך אחר פירושו של רש"י: אחת מן הברכות הנאמרות בלילה לאחר קריאת שמע - כלומר "גאל ישראל" ו"השכיבנו" - ארוכה, והשנייה קצרה.
מהו קנה המידה לאורך ולקוצר?
היקף התוכן והנושאים שבברכה:
הארוכה - "אמת ואמונה", המקפלת בתוכה עניינים רבים: יציאת מצרים, מכת בכורות וקריעת ים סוף.
הקצרה - "השכיבנו", העוסקת למעשה בנושא אחד בלבד: בקשת השמירה עלינו.
"מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר":
המשנה מלמדת שאין לשנות ממה שתיקנו חכמים, לא לכאן ולא לכאן:
מקום שאמרו חכמים להאריך בברכה - חובה להאריך בה, ואין הרשות נתונה לקצרה.
מקום שאמרו לקצר - אינו רשאי להאריך.
מקום שאמרו לחתום, כלומר שהברכה נחתמת בנוסח ברכה - אינו רשאי שלא לחתום.
מקום שאמרו שלא לחתום, כגון הברכות שמברכים על המצוות ועל המאכלים - אינו רשאי לחתום, ואסור להוסיף חתימה לברכה זו.
לסיכום: במשנה זו למדנו את מניין הברכות שסביב קריאת שמע - שתיים לפניה ואחת לאחריה בשחרית, ושתיים לפניה ושתיים לאחריה בערבית; עמדנו על זיהוי הברכות ועל מקומו של "ברוך שם כבוד מלכותו" מחוץ למניין זה; ביארנו לפי רש"י מהי הברכה הארוכה ("אמת ואמונה") ומהי הקצרה ("השכיבנו") לפי היקף נושאיהן; ולמדנו את הכלל שאין לשנות מנוסח חכמים - לא באורך הברכה ולא בחתימתה.