ברכות, פרק ו', משנה ח'. משנה זו עוסקת בשתי שאלות: על אילו מאכלים מברכים ברכת המזון, ומהי הברכה הראויה לשותה מים לצמאו.
דעת רבן גמליאל:
אדם שאכל תאנים, ענבים או רימונים - לדעת רבן גמליאל "מברך אחריהן שלוש ברכות", כלומר ברכת המזון שלמה.
מדוע נוקטת המשנה בלשון "שלוש ברכות"?
משום שמן התורה אין בברכת המזון אלא שלוש הברכות הראשונות. הברכה "הטוב והמטיב" נתקנה בתקופה מאוחרת יותר, ואינה מדאורייתא ואינה נמנית בעיקר הברכות. מטעם זה מכנה רבן גמליאל את ברכת המזון "שלוש ברכות".
טעמו של רבן גמליאל:
מדוע סובר רבן גמליאל שיש לברך ברכת המזון אף לאחר אכילת פירות אלו? הפסוק שממנו נלמדת חובת הברכה - "ואכלת ושבעת וברכת את ה'" - בא בהמשך לפרשת שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל. לפיכך מבין רבן גמליאל שחיוב הברכה שלאחר האכילה חוזר על כל הדברים שנמנו באותה פרשה: חיטה, שעורה, גפן, תאנה ורימון - כולם נכללים בחיוב.
להלכה:
אין אנו פוסקים כדעה זו. על פירות אלו - התאנים, הענבים והרימונים - מברכים את ברכת 'על הפירות'. כשם שעל מאכלי מזונות מברכים 'על המחיה', כך על אכילת אחד משבעת המינים מברכים 'על הפירות'.
השותה מים לצמאו:
מכאן עוברת המשנה לדיון בברכה הראויה לשתיית מים:
שותה שלא לצמאו - כגון הבולע כדור או המבקש לפתוח את גרונו - אינו מברך כלל.
שותה לצמאו - מברך "שהכל נהיה בדברו", שהכול נברא במאמרו.
דעת רבי טרפון:
רבי טרפון חולק וסובר שאין מברכים "שהכל", אלא "בורא נפשות רבות וחסרונן" - הברכה שאנו רגילים לאומרה לאחר אכילה. לדעתו זוהי הברכה שמברכים לפני שתיית המים.
אף בזה אין הלכה כדבריו. ברכת 'בורא נפשות רבות' היא ברכה שלאחר האכילה, במקרים שאין בהם חיוב 'על המחיה', 'על הגפן' או 'על הפירות', ואין אומרים אותה בתחילה; לפני שתיית מים מברכים "שהכל נהיה בדברו".
לסיכום: במשנה זו למדנו את דעת רבן גמליאל, שהאוכל תאנים, ענבים או רימונים מברך אחריהם שלוש ברכות - ברכת המזון שלמה, שכן הפסוק "ואכלת ושבעת וברכת" נאמר בהמשך לפרשת שבעת המינים; ולהלכה מברכים על פירות אלו ברכת 'על הפירות'. עוד למדנו את מחלוקת רבן גמליאל ורבי טרפון בברכת השותה מים לצמאו - "שהכל נהיה בדברו" או "בורא נפשות רבות" - ולהלכה מברכים "שהכל" לפני השתייה, ואת 'בורא נפשות רבות' לאחריה.