ברכות, פרק ו', משנה ו'. משנה זו דנה בשאלה באילו נסיבות יכול אדם אחד להוציא את חבריו ידי חובת ברכה בסעודה, ובאילו נסיבות אין הדבר אפשרי.
"היו יושבין לאכול" - אכילה ללא הסבה:
"היו יושבין לאכול - כל אחד ואחד מברך לעצמו" - ישיבה לאכול, ללא הסבה, פירושה אכילה שאין בה רשמיות. בימי המשנה כללה סעודה רשמית תמיד הסבה, ולפיכך כאשר האנשים יושבים לאכול בלבד, אין כאן קביעות סעודה. מאחר שאין הם קובעים יחד סעודה של ממש, אין ברכתו של האחד יכולה להוציא את חבריו ידי חובת ברכתם, וכל אחד ואחד מברך לעצמו.
"הסבו" - קביעות סעודה:
"הסבו - אחד מברך לכולן" - ההסבה הייתה בימיהם סימן לכך שהמסובים סועדים סעודת קבע, ולפיכך יכול אדם אחד לברך ברכת המוציא ולהוציא בה את האחרים.
יין הבא בתוך המזון:
"בא להם יין בתוך המזון - כל אחד ואחד מברך לעצמו" - כאשר היין מובא באמצע הסעודה, אין אחד מוציא את חברו, אלא כל אחד מברך לעצמו. ראוי לדעת כי אם לא שתה אדם יין קודם לכן, והיין מובא באמצע הסעודה, עליו לברך "בורא פרי הגפן", והלחם אינו פוטרו מברכה זו. ואף על פי כן, בנסיבות אלו כל אחד מברך את ברכתו בעצמו.
הגמרא מבארת את הטעם: "אין בית הבליעה פנוי" - קנה הבליעה של האדם, המקום שבו הוא בולע, אינו פנוי. שני הסברים נאמרו בכוונת הדברים:
רש"י: המסובים עסוקים באכילתם, ואין דעתם פנויה להאזין לברכה.
יש מפרשים: כיוון שהאדם באמצע בליעתו, אין הוא יכול לענות אמן; ואם יענה, יש בכך אף משום סכנה, שכן הוא עלול להיחנק.
מטעם זה נקבע שכל אחד מברך את ברכתו בעצמו.
יין הבא לאחר המזון והברכה על המוגמר:
"לאחר המזון - אחד מברך לכולם" - אם היין בא לאחר הסעודה, לפני ברכת המזון, כבר יכול אדם אחד לברך ולהוציא את כולם.
"והוא אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה" - נוסף על כך, ראוי לכבד את המברך על היין גם בברכה על הבשמים. היה מקובל להביא בשמים או קטורת בסיום הסעודה, ואדם אחד מברך ומוציא את האחרים. המנהג הוא שהאדם שבירך על היין שבא לאחר הסעודה, הוא גם המברך על המוגמר. ואף שהמוגמר היה מובא רק לאחר ברכת המזון, כך שלמעשה אין הוא קשור עוד לסעודה עצמה, אף על פי כן אותו אדם שבירך על היין בסוף הסעודה הוא שמברך על המוגמר ומוציא בכך את האחרים.
לסיכום: במשנה זו למדנו ארבעה מצבים: ישיבה לאכול ללא הסבה - שאין בה קביעות סעודה, וכל אחד מברך לעצמו; הסבה - שיש בה קביעות, ואחד מברך לכולם; יין הבא בתוך המזון - שכל אחד מברך לעצמו, משום "שאין בית הבליעה פנוי", בין מפני שאין דעתם פנויה לברכה ובין מפני שאינו יכול לענות אמן; ויין הבא לאחר המזון - שאחד מברך לכולם, והוא גם המברך על המוגמר, אף שהמוגמר מובא לאחר ברכת המזון.