משנה ו' בפרק ג' של מסכת ברכות עוסקת ביחס שבין טבילת בעל קרי, שאינה אלא תקנת עזרא - תקנה שלפיה אין ללמוד תורה ואין להתפלל בעודו בעל קרי - ובין טומאות שהן מן התורה. השאלה היא כיצד שני העניינים הללו משתלבים זה בזה.
בנוסף מלמדת המשנה את המושג 'פולטת שכבת זרע', שהוא כביכול גרסתו הנקבית של בעל קרי. האישה עצמה אין לה זרע, אך אם לאחר קיום יחסים נפלט מעומק גופה זרע - ואף אם כבר טבלה במקווה לאחר התשמיש - היא מקבלת אף היא את מעמד בעל קרי ואינה יכולה להתפלל.
שלושת המקרים שבמשנה:
"זב שראה קרי" - זב אינו מפריש שכבת זרע, אלא סוג של מחלה שבה מפריש האיש הפרשות מסוימות בזמנים מסוימים ובמספר מסוים של פעמים, ולאחריהן הוא נחשב זב וחייב טבילה מן התורה. השאלה היא במי שהיה זב ולאחר מכן ראה קרי, ונעשה גם בעל קרי: האם עליו לטבול על הקרי? שהרי הזב חייב שבעה ימים נקיים מזיבה, בעוד בעל קרי יכול לטבול מיד. ואם ממילא יישאר זב, האם יש טעם שיטבול משום היותו בעל קרי?
"ונידה שפלטה שכבת זרע" - נידה חייבת מן התורה טבילה במקווה. ואף שנידה מן התורה אינה צריכה שבעה נקיים (שאינם אלא בזבה), מכל מקום משראתה אפילו פעם אחת היא טמאה שבעה ימים. ואם באמצע ימים אלו פלטה שכבת זרע מיחסים שקיימה קודם שנעשתה נידה - הרי היא תלך למקווה מחמת היותה פולטת שכבת זרע, אך תישאר נידה, שאין בטבילה זו כל השפעה על נידתה.
"והמשמשת שראתה נידה" - אישה שקיימה יחסים, ומחמת שבאה במגע עם שכבת זרע חייבת טבילה במקווה ככל בעלת קרי, ולאחר מכן נעשתה נידה. האם עליה לטבול משום היותה משמשת או משום היותה פולטת שכבת זרע?
מחלוקת התנאים:
התנא קמא אומר: "צריכין טבילה" - כולם צריכים טבילה מחמת תקנת עזרא, כדי להתפלל וללמוד תורה, אף שאין בטבילה זו תועלת לטומאת זב או לטומאת נידה, שאין לה עליהן כל השפעה. מכל מקום, עצם היותו בעל קרי או היותה פולטת שכבת זרע מחייב טבילה.
"ורבי יהודה פוטר" - לדעת רבי יהודה, מאחר שאין הטבילה משפיעה על הטומאה מן התורה, אין הוא או היא טובלים אף מחמת היותם בעל קרי.
לסיכום: במשנה זו למדנו את היחס בין תקנת עזרא בבעל קרי ובין טומאות דאורייתא, ועמדנו על מושג 'פולטת שכבת זרע'. שלושה מקרים נידונו: זב שראה קרי, נידה שפלטה שכבת זרע, ומשמשת שראתה נידה. לדעת תנא קמא כולם צריכים טבילה מחמת התקנה, אף שאין בה תועלת לטומאה מן התורה, ורבי יהודה פוטר.