ברכות, פרק ד', משנה ד'. משנה זו עוסקת בשני עניינים: ראשית, באיזו גישה על האדם לנקוט כלפי תפילתו; ושנית, כיצד עליו לנהוג כאשר הוא נמצא במיצר ובמקום סכנה ואינו יכול להתפלל את התפילה הרגילה.
"רבי אליעזר אומר: עושה תפילתו קבע - אין תפילתו תחנונים":
מי שעושה את תפילתו "קבע" - תפילה קבועה ושגרתית - "אין תפילתו תחנונים": אין תפילתו תחינה ובקשת רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא, ואינה מוצאת חן לפניו.
ומהי הכוונה ב"קבע"? שגישתו של האדם היא לצאת ידי חובה בלבד ("יוצא זיין", בלשון יידיש) - כאומר: נפטרתי מחובתי. גישה זו אינה מוצאת חן לפני הקדוש ברוך הוא, שהרי האדם אמור לבוא לפניו כמבקש. עליו לבוא מתוך תחושה שהוא נדרש להיות קרוב אל הקב"ה ושהוא זקוק לעזרתו. זהו סוג התפילה הרצוי לפניו, וזוהי הדרך הנכונה להתפלל.
"רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה מתפלל תפילה קצרה":
רבי יהושע מלמד עניין אחר: ההולך או הנמצא במקום מסוכן, ואינו יכול להתפלל כראוי מחמת הסכנה הכרוכה בכך, מתפלל תפילה קצרה, ואף בשעה שהוא מהלך בדרכו. וזה נוסחה:
"הושע ה' את עמך" - יושיע ה' את עמו.
"את שארית ישראל" - את שארית כלל ישראל.
"בכל פרשת העיבור" - ומתפרש: אפילו בשעה שהם פורשים לעבירה, ואפילו כאשר כלל ישראל, חס ושלום, מעורבים בעשיית עבירות.
"יהיו צורכיהם לפניך" - שיהיו צורכיהם לפניך ותשמע את תפילותיהם.
"ברוך אתה ה' שומע תפילה".
הגמרא עצמה מציגה נוסח אחר לתפילה זו, והוא הנוסח שהובא בהלכה:
"צרכי עמך ישראל מרובים" - צרכיה של אומתך ישראל גדולים ורבים.
"ודעתם קצרה" - ואילו דעתם ותהליכי החשיבה שלהם מוגבלים, ואין הם יודעים לבטא את עצמם כראוי.
"יהי רצון לפניך ה' אלוקינו שתיתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו" - שתיתן לכל אדם ואדם לפי מחייתו וצרכיו.
"ולכל גויה וגויה די מחסורה" - ולכל גוף וגוף את אשר חסר לו.
"והטוב בעיניך עשה" - ואת הטוב בעיניך תעשה.
"ברוך אתה ה' שומע תפילה".
סדר הנהגתו למעשה: תפילה זו רשאי האדם לאומרה בדרך, תוך כדי הילוכו; ואם יכול לעמוד - עומד. וכאשר הוא חוזר ליישוב, למקום מוגן ובטוח, ממשיך ומתפלל: אם עדיין לא עבר זמן התפילה, מתפלל את תפילת שמונה עשרה שהוא מתפלל בדרך כלל.
לסיכום: במשנה זו למדנו את גישתו של רבי אליעזר, שהעושה תפילתו קבע ומבקש רק לצאת ידי חובה - אין תפילתו תחנונים ואינה מוצאת חן לפני הקדוש ברוך הוא, שכן על האדם לבוא לפניו כמבקש הזקוק לעזרתו. עוד למדנו את דברי רבי יהושע בדבר התפילה הקצרה שמתפלל המהלך במקום סכנה, את שני הנוסחים שלה - נוסח המשנה ונוסח הגמרא שהובא בהלכה - ואת סדר הנהגתו למעשה: בשעת הסכנה מתפלל אף בהילוכו, ובחוזרו למקום בטוח, אם לא עבר זמן התפילה, מתפלל שמונה עשרה כרגיל.