ברכות, פרק ג', משנה ג'. משנה זו עוסקת בשאלה באילו מצוות חייבים נשים וקטנים, ומאילו מצוות הם פטורים.
לשון המשנה: "נשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון".
הקבוצות הנמנות במשנה:
"נשים ועבדים" - עבדים היינו עבד כנעני, שאינו חייב אלא במצוות שאישה חייבת בהן.
"וקטנים" - ילדים שלא הגיעו לגיל בר מצווה.
הפטור מקריאת שמע ומן התפילין:
קריאת שמע ותפילין הן מצוות שהזמן גרמא, כלומר מצוות התלויות בזמן, ולפיכך אין הנשים חייבות בשתיהן. בפטורם של הקטנים ישנם טעמים נוספים:
מקריאת שמע: אף קטן שהגיע לגיל חינוך אינו מחויב בקריאת שמע, משום שאין הקטנים נמצאים באופן קבוע עם אבותיהם בזמן קריאת שמע.
מן התפילין: הקטנים אינם יכולים לשמור על גוף נקי, כלומר אין הם יכולים בהכרח להתאפק מהוצאת רוח, ולפיכך אינם חייבים במצוות תפילין עד שמגיעים לגיל הסמוך לבר מצווה.
"וחייבין בתפילה":
כל הנמנים במשנה חייבים בתפילה, שכן בתפילה - הכול זקוקים לרחמי השם. ולעניין נשים כותב הרמב"ם שמצוות התפילה היא מצוות עשה שלא הזמן גרמא: זו מצווה יומית, שאין לה ביסודה זמן מסוים, ומשום כך נשים חייבות בה.
מזוזה וברכת המזון:
מלבד התפילה חייבות הנשים אף במזוזה, משום שאף זו מצוות עשה שאין הזמן גרמא, וכן בברכת המזון לאחר האכילה.
ראוי לציין כי הגמרא מסתפקת אם נשים חייבות בברכת המזון מן התורה או מדרבנן בלבד. לכאורה אין זו מצווה שהזמן גרמא, ולפיכך ודאי שנשים חייבות בה; אלא שספק הגמרא נסמך על כך שחלק מן המצווה מבוסס על "על הארץ הטובה שנתן לך", והארץ לא נחלקה לנשים מלכתחילה - אף שבנסיבות מסוימות, כגון במקרה של בנות צלפחד, שבו לא היו זכרים, קיבלו הנשים נחלה בארץ. מכיוון שמלכתחילה לא ניתנה הארץ לנשים, מסתפקת הגמרא אם חיובן מן התורה או מדרבנן. מכל מקום, מדרבנן ודאי שנשים וקטנים חייבים לברך ברכת המזון.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי נשים, עבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין, לפי שאלו מצוות שהזמן גרמא, ובקטנים נתווספו הטעמים שאינם נמצאים עם אבותיהם בזמן קריאת שמע ואינם יכולים לשמור על גוף נקי. לעומת זאת הם חייבים בתפילה, שכן הכול זקוקים לרחמי השם, ולדעת הרמב"ם אין התפילה מצווה התלויה בזמן; וכן במזוזה ובברכת המזון, שאף הן מצוות שאין הזמן גרמא - אלא שבברכת המזון מסתפקת הגמרא אם חיוב הנשים מן התורה או מדרבנן.