ברכות, פרק שביעי, משנה ג'. משנה זו עוסקת בלשון שנוקטים בה בזימון, בהזמנה שלפני ברכת המזון. הכל מודים כי בשלושה סועדים ומעלה עושים זימון, ובעשרה מוסיפים בנוסח את "אלוקינו". השאלה שתידון במשנתנו היא מה דינו של קהל גדול בהרבה מעשרה: מאה, אלף או אלף רבבות. האם מוסיפים בלשון הזימון כנגד ריבוי הקהל?
"כיצד מזמנין?" - נוסח הזימון בשלושה:
"בשלושה אומר 'נברך'" - כשיש שלושה סועדים אומר המזמן "נברך", כלומר: נאמר ברכה למי שאכלנו משלו, להקדוש ברוך הוא.
"בשלושה והוא אומר 'ברכו'" - כשיש שלושה נוספים על המזמן עצמו, יכול הוא לפנות אליהם בלשון הוראה: "ברכו", אתם תברכו.
הגמרא מבהירה שאין כוונת המשנה לחייב נוסח זה. כשיש שלושה ועוד אחד, רשאי העושה את הזימון לומר לשאר המסובים "ברכו", ואילו בשלושה בלבד עליו לומר "נברך". ואף על פי כן, לדברי הגמרא לשון "נברך" עדיפה, שכן בה כולל אדם את עצמו בברכה.
נוסח הזימון בעשרה:
"בעשרה אומר 'נברך לאלוקינו'" - במעמד עשרה מוסיפים בנוסח את "אלוקינו".
"בעשרה והוא אומר 'ברוך הוא'" - בעשרה ועוד אחד יכול לומר "ברוך הוא אלוקינו". ואף כאן, כל הנוסחאות מלשון "ברוך הוא" אינן מועדפות כלשון "נברך".
"אחד עשרה ואחד עשרה ריבוא":
משעה שנתוסף "אלוקינו" בעשרה, אין הבדל בין עשרה לעשרת אלפים ואף למאה אלף איש - הנוסח שווה בכולם. הגמרא מבהירה כי דעה זו היא דעתו של רבי עקיבא, הנזכר בסוף המשנה.
המשך המשנה משקף את דעתו של רבי יוסי הגלילי, המובאת אף היא בהמשך, והיא נראית כסותרת את הקביעה הקודמת: לשיטתו הנוסח משתנה לפי מניין הקהל:
"במאה אומר 'נברך לה' אלוקינו'" - מוסיפים את שם ה' (יו"ד ה"א וא"ו ה"א). "במאה והוא אומר 'ברוך הוא'".
"באלף אומר 'נברך לה' אלוקינו אלוקי ישראל'" - "באלף והוא אומר 'ברוך הוא'".
"ברבוא אומר 'נברך לה' אלוקינו אלוקי ישראל אלוקי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו'" - כאן מצטרפת אל הנוסח גם החתימה "על המזון שאכלנו", שהושמטה עד כה. "ברבוא והוא אומר 'ברוך'".
המשנה ממשיכה בעניין נפרד: כלשונו של המברך, העושה את הזימון בפועל, כך עונים אחריו המסובים - "ברוך ה' אלוקינו אלוקי ישראל אלוקי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו"; ואם מניין הסועדים קטן, עונים אחריו בנוסח הקצר בהתאם.
מחלוקת רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא:
רבי יוסי הגלילי: לפי מניין הקהל - ככל שהקהל גדול יותר, כך גדֵלה לשון הברכה. וכלשון הפסוק בתהילים "במקהלות": לפי גודל הקהילה נאמרת הברכה.
רבי עקיבא: חולק, וכפי שהזכרנו זו הדעה שהובאה בראש המשנה. הוכחתו מבית הכנסת: הקורא את הציבור לתפילה אומר "ברכו" בנוסח אחד ויחיד, בין שיש בבית הכנסת קהל מצומצם, בין שיש בו אלפי אנשים ואף עשרה מיליון. אין הוא נוקט לשון גדולה יותר מחמת ריבוי הקהל, ולפיכך אף בברכת המזון נשארים באותו הנוסח עצמו.
הוספת "המבורך" - דעת רבי שמעון:
מתוך הדוגמה שהביא רבי עקיבא מבית הכנסת, בין בקריאת הציבור לתפילה ובין בברכה על ספר תורה בשעה שקוראים לאדם לעלייה, סובר רבי שמעון - וכן אכן מנהגנו בפועל - שאין לומר "ברכו את ה'" בלבד, אלא "ברכו את ה' המבורך". וטעם הדבר: באומרו "ברכו את ה'" אינו כולל את עצמו במעשה הברכה, אלא מטיל את הברכה על הציבור בלבד; אך בהוספת "המבורך" הרי גם הוא עצמו אומר לשון ברכה ואינו רק מורה לאחרים לברך, וכך עדיף.
לסיכום: במשנה זו למדנו את לשונות הזימון - "נברך" בשלושה, "ברכו" בשלושה והוא, ותוספת "אלוקינו" בעשרה - ואת עדיפותה של לשון "נברך", שבה כולל המזמן את עצמו בברכה. עמדנו על מחלוקת רבי יוסי הגלילי, שלפיו נוסח הברכה גדֵל עם מניין הקהל (מאה, אלף ורבוא), ורבי עקיבא, הסובר כי משעה שיש עשרה אין הנוסח משתנה, כדוגמת הקריאה לתפילה בבית הכנסת. ולבסוף למדנו את דעת רבי שמעון, שמוסיפים "המבורך", כדי שיהיה המזמן שותף בעצמו בלשון הברכה.