ברכות, פרק שלישי, משנה שנייה. המשנה ממשיכה לעסוק במלווי המת. נאמר: "קברו את המת וחזרו" - לאחר קבורת המת היו חוזרים מן הקבורה עצמה מיד, כמנהגנו, אל מה שנקרא 'השורה', אותה שורה שבה מנחמים את האבלים.
"אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה":
קברו את המת, וכעת הם בדרכם חזרה אל השורה. אם יש בידם להתחיל את קריאת שמע ולסיימה בטרם יגיעו אל המקום שבו עומדים לערוך את השורה ולנחם - "יתחילו", עליהם להתחיל. "ואם לאו - לא יתחילו" - אם אין הם יכולים לסיים בזמן הקצר הזה, אינם צריכים להתחיל.
"העומדים בשורה":
בלוויה גדולה מאוד, שבה מנחמים רבים, רק העומדים בפנים יוכלו לנחם בפועל; העומדים מאחוריהם אינם באים במגע ישיר עם האבלים. מכאן מחלקת המשנה:
"הפנימיים פטורים" - העומדים בשורה הפנימית פטורים מקריאת שמע, משום שהם מעורבים באופן פעיל במצוות ניחום אבלים.
"והחיצונים חייבים" - העומדים בשורות החיצוניות חייבים בקריאת שמע, שכן אין בידם לנחם את האבלים באופן ישיר.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דין החוזרים מן הקבורה אל השורה - אם יכולים להתחיל ולגמור את קריאת שמע קודם שיגיעו לשורה, יתחילו, ואם לאו, לא יתחילו; ואת דין העומדים בשורה עצמה - הפנימיים, העסוקים בניחום בפועל, פטורים, והחיצונים, שאינם מנחמים באופן ישיר, חייבים.