ברכות פרק חמישי, משנה ב'. משנה זו עוסקת בשאלה היכן בדיוק משבצים את התוספות השונות הנאמרות בתפילת שמונה עשרה, בהתאם לתקופות השנה ולזמנים.
הזכרת גבורות גשמים:
המשנה נוקטת בלשון "גבורות גשמים" - הקדוש ברוך הוא מבטא כלפינו את גבורתו בהורדת הגשם, ובאמירת "משיב הרוח ומוריד הגשם" מזכיר האדם את גבורת ה' המתגלה בגשם. הזכרה זו מקומה בברכה השנייה של שמונה עשרה, ברכת תחיית המתים, ושם היא שייכת מצד תוכנה.
בקשת הגשם:
לעומת ההזכרה, הבקשה על הגשם - "ותן גשם לברכה" - נאמרת בברכה אחרת. הגשם קשור מטבעו לפרנסה ולמזון, ולפיכך נקבעה הבקשה בברכה שבה אנו מבקשים על הפרנסה, היא ברכת השנים.
ההבדלה בתפילה:
את ההבדלה מוסיפים בתפילה כדי לבטא את ההבחנה בין ימות החול לשבת, ואומרים אותה בצאת השבת. מקומה בברכת הבינה - הבקשה על הדעה וההבנה מה' יתברך - הראשונה מבין הברכות האמצעיות שבשמונה עשרה.
הגמרא מבארת את הטעם: ברכת ההבדלה קשורה לרעיון הכניסה לימות החול. שלוש הברכות הראשונות של שמונה עשרה נאמרות באותו נוסח גם בשבת, ואילו הברכות האמצעיות נאמרות בימות החול; לפיכך נקבעה ההבדלה בפתחן ממש של הברכות האמצעיות.
מחלוקת התנאים במקום ההבדלה:
רבי עקיבא: אף הוא סובר שמקומה בתחילת הברכות האמצעיות, אלא שלדעתו אין אומרים אותה בתוך הברכה, אלא כברכת הבדלה נפרדת העומדת בעצמה - "ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לחול" - ורק לאחריה פותח בראשונה שבברכות האמצעיות. אין הלכה כדעתו.
רבי אליעזר: מקומה של ההבדלה בברכת ההודאה - "מודים". אותו מקום שבו נאמרות התוספות בברכה זו, הוא המקום שבו תיאמר ההבדלה במוצאי שבת.
לסיכום: במשנה זו למדנו את מקומן של התוספות בשמונה עשרה - הזכרת גבורות גשמים בברכת תחיית המתים, בקשת הגשם בברכת השנים שבה מבקשים על הפרנסה, וההבדלה בברכת הבינה שבפתח הברכות האמצעיות. כמו כן עמדנו על דעת רבי עקיבא, שההבדלה נאמרת כברכה נפרדת בעצמה, ועל דעת רבי אליעזר, שמקומה בברכת ההודאה.