ברכות פרק ח', משנה א'. המשנה פותחת במשפט מבוא המבאר את אופיו של הפרק כולו: "אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה" - הדברים המובאים במשניות הבאות הם הפרטים שבהם נחלקו בית שמאי ובית הלל בהלכות הסעודה, כלומר בהלכות אכילת הסעודה.
הנושא הראשון - סדר ברכות הקידוש:
בליל שבת ובליל יום טוב אנו עושים קידוש, ובו שתי ברכות:
ברכת "בורא פרי הגפן" על היין.
ברכת הקידוש - "מקדש השבת" בשבת, או "מקדש ישראל והזמנים" ביום טוב.
השאלה היא: איזו מן הברכות קודמת - הברכה על היין או ברכת הקידוש? למעשה אנו מברכים תחילה על היין, משום שאנו פוסקים כבית הלל, אך נעיין בלשון המשנה עצמה.
"בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין" - תחילה מברך את ברכת היום ("מקדש השבת" או "מקדש ישראל והזמנים"), ולאחריה את ברכת היין. טעמם, כמבואר בגמרא: היום הוא הגורם ליין שיבוא - כל עיקרו של הקידוש על היין נובע מקדושת היום. לפיכך מברך על היום תחילה, ורק לאחר מכן, קודם שתיית היין, מברך "בורא פרי הגפן".
"בית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום" - תחילה ברכת "בורא פרי הגפן" על היין, ולאחריה ברכת "מקדש השבת" או "מקדש ישראל והזמנים". שני טעמים בדבריהם: היין הוא הגורם לקידוש, שבלעדיו לא היה אפשר לקדש כלל; ועוד, מפני הכלל של תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם: ברכת היין שכיחה יותר מברכת "מקדש השבת", ולפיכך היא קודמת.
לסיכום: משנה זו פותחת את הפרק בהצגת הדברים שנחלקו בהם בית שמאי ובית הלל בהלכות הסעודה, ומביאה ראשונה את מחלוקתם בסדר ברכות הקידוש: לבית שמאי ברכת היום קודמת, שהיום הוא הגורם ליין; ולבית הלל, וכן הלכה, ברכת היין קודמת - שהיין הוא הגורם לקידוש, ומשום שהוא התדיר.