המשנה בפרק ו' במסכת בכורות ממשיכה במניין המומים הפוסלים את הבהמה, ובמשנה י' מובאים דבריו של רבי חנינא בן אנטיגנוס.
"את שיש יבלת בעינו":
יבלת הצומחת בעינה של הבהמה. מדובר כאן אף ביבלת שבחלק הלבן של העין (הסקלרה), אף שהמשנה קודם לכן בפרק קבעה שאין החלק הלבן קובע. הטעם לכך הוא שאין זו יבלת בלבד, אלא יבלת שצומחת מתוכה שערה. פגם זה מכוער ומשמעותי עד כדי כך, שאף בלבן של העין הוא נחשב מום הפוסל את הבהמה.
מומים נוספים המנויים במשנה:
חסרון עצם ברגל: בהמה שחסרה לה חתיכה מן העצם שברגל הקדמית או שברגל האחורית. כאשר החסרון ניכר מבחוץ, אין הוא חוזר וצומח, ולפיכך הוא מום.
לסת מפוצלת: הלסת התחתונה שבפיה סדוקה.
עין אחת גדולה ועין אחת קטנה.
אוזן אחת גדולה ואוזן אחת קטנה.
עין גדולה ועין קטנה:
שיטת הברטנורא: מדובר בעין אחת גדולה מדי ובעין אחת קטנה מדי, ושתיהן יחד. הגדולה - כעינו של עגל, כלומר כעין של פרה, בשעה שהיא צריכה להיות כשל עז או כבש; והקטנה - בגודל של אווז. כלומר, אחת גדולה במיוחד ואחת קטנה במיוחד.
שיטת הר"ש: נראה שהוא מפרש זה או זה - או עין גדולה או עין קטנה, ובלבד שתהיה גדולה או קטנה עד כדי כך שמראה הבהמה נראה משונה. יש כאן, אם כן, מחלוקת בהבנת דברי המשנה.
אוזן אחת גדולה ואחת קטנה:
שאוזן אחת גדולה והשנייה קטנה, אך הדבר חייב להיות ניכר לעין. אין מודדים את האוזניים במידה מדויקת ואומרים שאוזן זו גדולה מחברתה בסנטימטר אחד ולפיכך זהו מום, אלא הדבר צריך להיות באופן שכל העומד מרחוק ומביט בבהמה רואה שאוזן אחת גדולה במיוחד או קטנה במיוחד.
מחלוקת בגודל הביצים:
רבי יהודה אומר לגבי ביצי הבהמה, שאם ביצה אחת גדולה כפליים מחברתה - הרי זה מום. וחכמים אומרים שאין הפרש הגודל שבין הביצים נחשב מום. עם זאת, הגמרא מבארת כי אם ביצה אחת קטנה כל כך עד שהיא בגודל של פול, אכן יש כאן מום. אך באופן כללי, להלכה אין הבדלי הגודל שבין הביצים מהווים בעיה, כל עוד לא הגיעה האחת לשיעור קטן זה.