מסכת בכורות, פרק ד' משנה ט' - האחרון מבין שלושת החשודים הספציפיים שבפרקנו: אנשים החשודים בעבירות שונות לשם רווח כלכלי, והאופן שבו קנסו אותם חכמים כדי שלא ייצאו נשכרים וכדי שלא ניתן יהיה לסמוך עליהם בעתיד.
החשוד על מכירת תרומה:
לפנינו אדם החשוד במכירת פירות תרומה - יבול שהיה אמור להגיע לכהן ולהיאכל על ידי כהנים בלבד - והוא מוכרם בשוק כאילו היו חולין רגילים, ללא כל הגבלה. אף כאשר מדובר בכהן שקיבל את התרומה, עדיין אסורה היא באכילה למי שאינו כהן. התרומה זולה בהרבה מן החולין, שכן היא מתקבלת בחינם ורובצות עליה הגבלות; מכאן שעשוי להיווצר מצב שבו אדם מוכר תרומה בטענה שמדובר במאכל רגיל.
אדם שנתפס בכך בעבר, וכעת הוא מבקש למכור דברי מאכל אחרים - כיצד נוהגים עמו? בכך נחלקו התנאים:
רבי יהודה: אין לוקחים ממנו שום דבר מאכל כלל, "אפילו מים ומלח". והרי למים ולמלח אין כל קשר לתרומה: אין מציאות של מים שאינם כשרים או מלח שאינו כשר, ואף אין צורך לעשרם. אף על פי כן, הקנס הוא גורף - אין קונים ממנו דברי מאכל כלל וכלל.
רבי שמעון: מסייג את הדברים. אמנם אין לקנות מאכל ממי שנחשד במכירת תרומה לשם חולין, אך מדובר דווקא במאכל שיש בו אפשרות של איסור מחמת התרומה - כגון מוצר שמעורב בו רכיב העשוי משמן, ככל שיהיה. אך דבר שאין לו זיקה לתרומה כלל, כמלח וכמים, אין כל מניעה לקנותו. הדבר דומה לאיסור לקנות ממנו מכונית משומשת: למלח ולמכונית משומשת כאחד אין שום קשר לתרומה.
"זיקת תרומה ומעשרות" - תוספתו של רבי שמעון:
ההלכה נפסקה כרבי שמעון. ראוי לשים לב כי רבי שמעון נוקט בלשונו גם תרומות וגם מעשרות, ובכך הוא מוסיף מרכיב נוסף. "מעשרות" כאן עניינו מעשר שני, המופרש בשנים הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית שבמחזור השמיטה בן שבע השנים. דינו של מעשר זה שיש להעלותו לירושלים ולאוכלו שם, או לפדותו על מטבעות ולהעלות את הכסף לירושלים.
לפנינו, אפוא, חקלאי האומר לעצמו: "השנה עלה יבולי מיליון דולר. איני מתכוון להעלות יבול בשווי מאה אלף דולר לירושלים כדי לאוכלו שם - הרי זה מיותר. פשוט אמכור אותו כחולין רגילים כאן בשוק" (המספרים מעוגלים לשם הפשטות). אדם זה נתפס בקלקלתו, שכן הוא מבקש להרוויח ממון.
מעתה ולעולם אין קונים ממנו דברי מאכל, אך להלכה - כרבי שמעון: האיסור חל על דברי מאכל שיש להם זיקה כלשהי לתרומות ולמעשרות.
המילה שנקטה המשנה היא "זיקה", והיא מונח מושאל. במקורו מתייחס המונח לאותו קשר הלכתי שבו קשורה אלמנה הממתינה לייבום או לחליצה - היא קשורה לגיסיה עד שתתיר זיקה זו. כאן הכוונה לקשר כלשהו לתרומות או למעשרות. וכאשר אין קשר כלל, כמו במלח ובמים, אין כל הגבלה על קניית מאכלים ומצרכים מאדם זה, אף שנתפס בעבר במכירת תרומות ומעשרות שלא כדין.
לסיכום: במשנה זו למדנו על החשוד במכירת תרומה כחולין. לדעת רבי יהודה קנסוהו חכמים קנס גורף - אין לוקחים ממנו שום מאכל, אפילו מים ומלח. רבי שמעון מסייג וקובע כי האיסור חל רק על דברים שיש בהם זיקה לתרומות ולמעשרות, וכן נפסקה ההלכה. כמו כן עמדנו על משמעות "מעשרות" שבדבריו - מעשר שני, ועל מקורו של המונח "זיקה".