משנה זו, בכורות ו', ו', ממשיכה לעסוק במומי מערכת הרבייה, והפעם באשכים. בחלקה האחורי של הבהמה, בין הרגליים האחוריות, מצוי שק האשכים - שק של עור החלוק לשני מדורים, שכל אחד מהם נקרא 'כיס'. בכל מדור כזה אמורה להימצא ביצה אחת, ובשניהם שתי ביצים. כאשר אין הדבר עשוי ונוצר כראוי, הרי זו בעלת מום קבוע.
שני מומים מנתה המשנה:
אין לבהמה שני כיסים נפרדים - הבהמה צריכה שני כיסים נפרדים, שבכל אחד מהם ביצה משלו, ובהיעדרם הרי זו בעלת מום.
יש שני כיסים נפרדים, אך רק באחד מהם ביצה - הביצה השנייה לא ירדה, ואף זה מום.
מחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא:
רבי ישמעאל חולק וסובר: אם נראים שני כיסים נפרדים בשק האשכים, סימן הוא שאף הביצה השנייה עתידה לרדת, ואף שלעת עתה מצויה שם ביצה אחת בלבד, אין זה מום. אך אם אין שני כיסים נפרדים אלא כיס אחד בלבד, הרי שאין שם אלא ביצה אחת, והשנייה לא ירדה ואף לא תרד לעולם.
רבי עקיבא חולק וקובע כי יש לבדוק: מושיבים את הבהמה על עכוזה, וממעכים במקום חיבורו של כיס האשכים אל גוף הבהמה, כדי לחוש אם מצויה שם ביצה העתידה לרדת. אם נמצאה - סופה לצאת ולרדת, ואין זה מום קבוע. ואם לא נמצאה שם ביצה - הרי זו בעלת מום קבוע, ומותר לשחוט בהמה זו מחוץ לבית המקדש ולאכלה.
מעשה שהיה:
מעשה שנהגו כהוראתו של רבי עקיבא: הושיבו את הבהמה, מעכו כדי להוציא את הביצה השנייה, ולא מצאוה, ולפיכך שחטו את הבכור כבעל מום. לאחר השחיטה נתגלה שהייתה שם ביצה שנייה, אלא שטרם ירדה, והייתה מחוברת בגובה, בירכה הפנימית של הבהמה.
נחלקו בדין זה:
לדעה אחת: השחיטה כשרה והבשר מותר באכילה. הואיל והביצה הייתה גבוהה כל כך, לא היה אפשר לחוש בה בשעת המיעוך, ואף לא הייתה יוצאת לעולם - הרי זה מום קבוע, ואין להוסיף ולדון בדבר.
רבי יוחנן אומר: משנתגלה שהייתה שם ביצה, מוכח שהייתה יורדת לאחר זמן, ואין זה מום קבוע. אמנם לא נעשה איסור בשחיטה עצמה, אך משהתברר שהייתה לו ביצה שטרם ירדה ועתידה הייתה לרדת, יש להתייחס אליו כמי שאינו בעל מום, ולפיכך חובה לקוברו ולא לאכלו.
להלכה: ההלכה כרבי עקיבא במשנה זו - יש לבדוק אם מצויה ביצה שטרם ירדה וממתינה לרדת. נמצאה בבדיקה - אין זה מום; לא נמצאה - הרי זה בעל מום. ואם לאחר מכן, בשעת פתיחת הבהמה, נמצאה ביצה גבוהה שלא ניתן היה לחוש בה ולא ניתן היה למעכה ולהוציאה כלל, עדיין מותר בכור זה באכילה.