משנה זו, בכורות ח':ה', ממשיכה בענייני ספקות. המקרה שלפנינו: שני אנשים ושתי נשותיהם, והנשים יולדות במערה בחושך. בבוקר מתברר כי התינוקות התערבבו, ואין יודעים איזה תינוק שייך לאיזו אם. מה דינם לעניין פדיון הבן?
המקרה הראשון - שני זכרים:
שתי הנשים נשואות לשני אנשים שונים, ואף אחת מהן לא ילדה בעבר; לפיכך ולדן הראשון, אם הוא זכר, חייב בפדיון הבן. בבוקר נמצאו במערה שני תינוקות זכרים. אמנם אין יודעים מי אמו של כל אחד מהם, אך ידוע שכל ילד הוא ולד ראשון לאמו, ומשום כך כל אחד מהם בכור הטעון פדיון.
לפיכך הדין הוא שכל אחד משני האבות נותן חמישה סלעים לכהן. כל אחד מהם יודע בוודאות שנולד לו כאן בן הטעון פדיון; אינו יודע איזה משני התינוקות הוא בנו, אך יודע שאחד מהם בנו, ולכן פודה אותו.
מת אחד הבנים בתוך שלושים יום:
אם מת אחד משני הבנים בתוך שלושים יום, שוב אין יודעים מי משני האבות פטור מפדיון הבן. בעניין זה מחלקת המשנה בין שני מצבים:
נתנו שניהם לכהן אחד: אם שני האבות שילמו מראש חמישה סלעים כל אחד לכהן לפני תום שלושים יום - דבר תמוה כשלעצמו - והתנו שבמלאת שלושים הימים, בשעה שחל חיוב הפדיון, ישמש הכסף כדמי פדיון הבן, רשאים שניהם לתבוע במשותף החזר של חמישה סלעים. שהרי בסופו של דבר אין כאן אלא ילד אחד הטעון פדיון, ואין הכהן זכאי אלא לחמישה סלעים ולא לעשרה, ועליו להשיב חמישה.
נתנו לשני כהנים: אם נתנו לשני כהנים שונים, אין אף אחד מהאבות יכול לגבות החזר מאף אחד מהם, שכן כל כהן טוען: "מניין לך שהבן שמת אינו זה שפדה חברו?". ומדובר במקרה שלא נתפרש עבור מי מקבל הכהן את חמשת הסלעים.
זכר ונקבה:
אם נמצאו במערה זכר אחד ונקבה אחת, ברור שיש כאן בכור, שהרי אותו תינוק יודע על עצמו שהוא בכור. אולם כל אחד מהאבות יכול לטעון: "מי אמר שהבכור בני הוא? שמא הבת היא בתי". לפיכך קובעת המשנה ששני האבות פטורים מלתת חמישה סלעים.
ואולם הבן עצמו יודע את דינו ביחס לאמו: אף שאינו יודע מי משתי הנשים היא אמו, יודע הוא ששתיהן ילדו בפעם הראשונה, ונמצא שאצל אמו היה 'פטר רחם' וטעון פדיון. לפיכך, אף שאביו פטור מלשלם, מוטל עליו לפדות את עצמו משיגיע לגיל מצוות.
שתי נקבות עם זכר אחד או עם שני זכרים:
אם בבוקר נמצא ששתי הנשים הנשואות לשני אנשים שונים ילדו, ובחדר שתי בנות ועימן בן אחד או שני בנים - בשני המקרים אין הכהן מקבל כלום. הטעם: ייתכן שבת אחת נולדה ראשונה לאם זו ובת אחת נולדה ראשונה לאם השנייה, ואין כאן בן בכור כלל, שכן הבן האחד או שני הבנים נולדו לאחר אחותם התאומה.
לסיכום: בשני זכרים - כל אב נותן חמישה סלעים; מת אחד מהם בתוך שלושים יום - אם נתנו לכהן אחד מקבלים חמישה סלעים בחזרה, ואם נתנו לשני כהנים אין מוציאים מידם. בזכר ונקבה - האבות פטורים, והבן חייב לפדות את עצמו. בשתי נקבות עם זכר או עם שני זכרים - אין לכהן כלום.