בכורות, פרק ט', משנה ד'. המשנה קובעת כי כל הבהמות הנולדות לאדם נכנסות לדיר אחת לשנה כדי לעשרן. "הכל" - ואפילו בהמות שאינן ראויות לקרבן: בעל מום אינו קרב על גבי המזבח, ואף על פי כן הוא נכנס לדיר ונמנה כאחד מן העשרה. ואם יצא הבעל מום עשירי, נאכל הוא במקומו - אין מביאים אותו לבית המקדש, ואין הוא קרב כקרבן מעשר.
מה באה המילה "הכל" לרבות:
המילה "הכל" מרבה גם בהמות הפסולות לקרבן מחמת פסול הלכתי, שאף הן נמנות עם הנכנסים לדיר ונעשות חלק מן העדר המתעשר. לפי דרשת הגמרא, כוונת התנא לשמונה דברים, הבאים בארבעה זוגות:
רובע ונרבע - בהמה שהשתתפה במשכב בהמה, בין זכר ובין נקבה. בהמה זו פסולה לקרבן, ואף על פי כן היא נכנסת לדיר להתעשר.
מוקצה ונעבד - מוקצה הוא בהמה שהוקצתה כדי להיות מוקרבת לעבודה זרה ולא הוקרבה בפועל (שאילו הוקרבה, הייתה נאסרת בהנאה). נעבד הוא בהמה חיה שנעבדה כעבודה זרה. אף אלו פסולות לקרבן, ובכל זאת נכנסות לחשבון הדיר לעניין מעשר בהמה.
אתנן ומחיר כלב - אתנן הוא השכר שנותן אדם לזונה; אם נתן לה כבש, נפסל אותו כבש מלשמש קרבן. מחיר כלב הוא המחליף כבש תמורת כלב, שאותו כבש נפסל אף הוא מלשמש קרבן. שני הפסולים הללו מן התורה הם, ונמנים בכלל תרי"ג המצוות, ובכל זאת הבהמות נכנסות לדיר כחלק מן המעשר.
טומטום ואנדרוגינוס - לדעת התנא במשנתנו הרי הם ספק זכר וספק נקבה: הטומטום איברי מינו מכוסים בקרום ואין ניכר אם זכר הוא אם נקבה, ובאנדרוגינוס ישנם איברי זכר ואיברי נקבה כאחד. לעניין מעשר אין בספק זה נפקא מינה, שהרי בכור אינו נוהג אלא בזכר, ואילו מעשר בהמה נוהג בזכר ובנקבה כאחד.
ראוי לציין כי להלכה נפסק בנקודה האחרונה כדעת החכם, שהאנדרוגינוס מין בפני עצמו הוא, ולפיכך פטור ממעשר; אך אין זו הנקודה העומדת לפנינו כאן.
"חוץ מן הכלאים והטרפה ויוצא דופן ומחוסר זמן ויתום":
אף ששמונת סוגי הבהמות הללו נכנסים לדיר, ועימם כל שאר הבהמות - הפרות, העיזים והכבשים - חמש בהמות פטורות מלהיכנס ולהתעשר. יסודם של חמשת הפטורים הללו הוא מדרשי, ונלמד מן הפסוקים.
נקודת המוצא היא גזירה שווה במילה 'תחת'. במעשר בהמה נאמר שכל הבהמות עוברות 'תחת השבט', כלומר מתחת למקל, והן נספרות, והעשירית מסומנת בצבע אדום. בפרשת אמור, בפרשה העוסקת בקרבנות באופן כללי, מופיעה אף היא המילה 'תחת', וממנה נלמדת הגזירה שווה.
וזה לשון הפסוק (ויקרא כ"ב, כ"ז), וממנו נדרשים הפטורים:
"שור או כשב או עז" - שלושת מיני הבהמה דווקא, למעט כלאיים: בהמה מעורבת שנולדה מאם עז ואב כבש, או להיפך, מאב תיש ואם כבשה - פטורה.
"כי יולד" - עצם הלידה ממעטת בהמה שלא נולדה כדרך הרגילה אלא הוצאה מצד אמה, הוא יוצא דופן (ניתוח קיסרי), ופטור לא רק מלקרב קרבן אלא אף ממעשר.
"והיה שבעת ימים תחת אמו" - המילה "תחת" היא מקור הגזירה שווה. שבעת הימים מלמדים שבשבעת ימיה הראשונים אין הבהמה כשרה לקרבן, והרי היא מחוסר זמן עד שתהא בת שמונה ימים. והמילים "תחת אמו" מלמדות שצריכה שתהא לה אם, ואם אין לה אם - פטורה. ומשמעות "אין לה אם" בענייננו: שלא הייתה האם קיימת בחיים באף שלב מחיי הוולד, כגון שמתה בשעת הלידה, ולעגל, לגדי או לטלה לא הייתה מעולם אם חיה.
"ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה'" - מן היום השמיני ואילך כשרה הבהמה לקרבן לה'.
חמשת הפטורים כסדרם במשנה:
הכל נכנס לדיר להתעשר: כל הבהמות, פרות, עיזים וכבשים, שנולדו בשנה החולפת מראש חודש אלול ועד ראש חודש אלול, מוכנסות לדיר כדי לעשרן, ואפילו בעלי מומין ואפילו אלו שיש בהם שמונת הפסולים ההלכתיים. ואלו הפטורים:
כלאיים - בהמה שהיא תולדה של אב תיש ואם כבשה, או להיפך.
טרפה - בהמה שיש בה אחד מן המומים שמחמתם היא עתידה למות בתוך שנתה. המשנה במסכת חולין, בפרק השלישי, מונה שמונה עשר סוגי טרפות. אחת מהן היא בהמה שנגדעה רגלה מעל הארכובה, ואינה יכולה ללכת; וכיוון שהפסוק אומר שתעבור תחת השבט, ובהמה זו אינה יכולה לעבור וללכת, הרי היא פטורה. ומכאן מרחיבים לכל שמונה עשר סוגי הטרפות, שכולן פטורות ממעשר.
יוצא דופן - בהמה שנולדה בניתוח קיסרי.
מחוסר זמן - בהמה שעדיין אינה בת שמונה ימים.
יתום - בהמה שלא הייתה לה מעולם אם חיה.
את היתום מפרשת המשנה במפורש: "איזהו יתום? כל שמתה אמו או שנשחטה" - כל בהמה שאמה מתה בשעת ההמלטה או שנשחטה בשעת ההמלטה, ונמצא שבעת שנולד הוולד אין כאן אם כלל, ולפיכך פטור הוא ממעשר בהמה.
רבי יהושע חולק ואומר: אפילו נשחטה אמו והשלח קיים, כלומר שעורה של האם קיים - אין זה יתום. שיש מקומות שבהם נוהגים, כשמתה האם בשעת ההמלטה, ליטול את עורה ולכסות בו את הוולד כדי לחממו; ונמצא שיש דרך שיהיה הוולד תחת אמו אף שאין האם בחיים. לפיכך לדעת רבי יהושע, אם מתה האם והעור קיים, אין הוולד נחשב יתום.
לסיכום: אין ההלכה כרבי יהושע, ולפיכך בהמה שמרגע יציאתה לאוויר העולם אין לה אם - פטורה ממעשר בהמה. וכלל הדברים: הכל נכנס לדיר להתעשר, לרבות בעלי מומין ולרבות שמונת הפסולים - רובע ונרבע, מוקצה ונעבד, אתנן ומחיר כלב, טומטום ואנדרוגינוס - חוץ מחמישה הנלמדים מן הפסוק בפרשת אמור: הכלאיים, הטרפה, יוצא דופן, מחוסר זמן והיתום.