בכורות פרק ז', משנה ד'. המשנה ממשיכה למנות פסולים שבהם אין מראהו של הכהן כשאר הכהנים, ולפיכך אין הוא רשאי לעבוד לכתחילה. עבד בדיעבד - ביטל מצוות עשה, אך עבודתו כשרה.
"עיניו גדולות כשל עגל או קטנות כשל אווז":
בפרק הקודם למדנו כי בהמה שעין אחת שלה גדולה כשל עגל ועין אחת קטנה כשל אווז - הרי זה מום גמור, וכהן שכך עיניו עבודתו פסולה אף בדיעבד. כאן, לעומת זאת, מדובר בכהן שעיניו גדולות ביותר או קטנות ביותר. כיוון שמראהו משונה ואינו כשאר הכהנים, אין הוא עובד לכתחילה; ואם עבד - ביטל מצוות עשה, ובדיעבד עבודתו כשרה.
"גופו גדול מאיבריו או קטן מאיבריו":
הכוונה לכהן שאיבריו אינם בפרופורציה לגופו: גוף בגודל רגיל עם ידיים ורגליים קצרות ביותר, או ידיים ורגליים ארוכות ביותר. אף הוא נחשב לכהן שאינו דומה לשאר הכהנים.
"חוטמו גדול מאיבריו או קטן מאיבריו":
אף שגדול או קטן באופן חריג בכלל הפסולים הללו. הגמרא מבארת את מידת ההשוואה "מאיבריו": אורך חוטמו של אדם הוא בערך כאורך זרתו, האצבע הקטנה שבידו, וזהו קנה המידה. אם החוטם גדול או קטן בהרבה ממידה זו, הרי זה מראה חריג.
"הצימם והצימע":
המשנה עצמה מגדירה את שני המונחים. "איזהו צימע? שאזניו קטנות" - אוזניו קטנות ביותר. אין מדובר באוזן אחת גדולה ואחת קטנה, שכבר ראינוה בפרק הקודם כמום גמור הפוסל אף בדיעבד, אלא באוזניים קטנות בלבד: לכתחילה אינו עובד, ובדיעבד עבודתו כשרה.
"והצימם - שאזניו דומות לספוג". בפירוש הדימוי נחלקו הראשונים:
הברטנורא, כשיטת רש"י: מדובר בספוג מצומק ומיובש. הספוגים בזמן המשנה היו יצורי ים - בעלי חיים פשוטים ביותר, הנראים כספוג לאחר שהתייבשו. ייתכן שהכוונה למה שמכונה כיום 'אוזן כרובית', המצויה לא אחת אצל מתאבקים.
הרמב"ם: אין מדובר בספוג יבש, אלא באוזן נפוחה כספוג. אף לפי זה ייתכן שהכוונה לאותה 'אוזן כרובית'.
לסיכום: בכל המקרים שבמשנה - עיניים גדולות כשל עגל או קטנות כשל אווז, גוף שאינו בפרופורציה לאיברים, חוטם גדול או קטן מכשיעור זרתו, ואוזניים קטנות או דומות לספוג - מראה האיברים משונה עד שאין הכהן דומה לשאר הכהנים, ולפיכך אינו עושה את עבודת בית המקדש לכתחילה, ובדיעבד עבודתו כשרה.